הרב אני לא יכולה יותר נמאס לי מהלחץ הזה..

לכבוד השואלת,

אין ספק כי רגשותך הקדושות הדואגות לכלל ישראל הם מאד יקרים אצל הקב"ה.

אמנם, כפי שלמדתי, אין רצון הקב"ה מאתנו שנחיה חיים שיש בהם ענין של קיצוניות. למדתי את זה מדבריו של הרמב"ם בפרק ד' מ"שמונה פרקים", ושם הוא מזכיר שגם המידה של "רכות הלב" נחשבת כמידה שצריכים לבטא רק באיזון, וכאשר מבטאים אותה יותר מידי יכול להגיע גם מידה זו לקיצוניות.

והכוונה כשהוא אומר שם שיש להתרחק מן הקיצוניות בכל המידות, היינו שלא יביא אותנו שום מידה לידי מצב של אי-תפקוד בחיים. וההשתמשות ב"רכות הלב" יותר מידי, יכול להביא בעקבותיו לידי מצב של אי-תפקוד. נכון שהקב"ה רוצה מאיתנו שנדאג לזולת, אבל אין רצונו יתברך שנדאוג כל כך הרבה עד שזה ימנע מאיתנו מלהיתפקד.

ומשום זה  יש ליזהר גם כן שלא להסתכל יותר מידי בחדשות, כגון מ7בבוקר-12בלילה,  לראות כל הזמן מה קורה ומה כבר קרה, כי על ידי ריבוי המחשבה בענין, ג"כ מתרבה פעולת הדמיון, וכל זה יכול להוות גורם ישיר למצב של אי-תפקוד. ואין זה רצונו יתברך. אם כן,  חייב כל אחד ואחד כעת לרסן את עצמו ואת משפחתו ולמעט את הזמן שמסתכל על החדשות בימים אלו.  

והנה מתוך דבריך שכתבת: "אני לא יוצאת מהבית", "אני ... חסרת אונים רועדת כואבת לחוצה", מראה שאת מרגישה כבר שקשה לך להיתפקד יום יום באופן נורמלי.

ולכן נראה שמה שיוכל לעזור לך, היינו אם את תדעי ותביני את הכלל שיש לנו בהלכה, מתי שצריכים להתיחס למצב מסויים כמצב של סכנה ופיקוח נפש, ומתי לא, אז יכול להיות שתוכלי להשתחרר קצת מן הלחץ התמידי בזמנים מסויימים של היום, בעזרת השם.

הכלל המיוסד לנו בהלכה בענין זה, מוגדר לנו בתשובות בעל האגרות משה (מהגאון ופוסק הדור בדור  הקודם רבי משה פיינשטיין ז"ל):

כל פעולה שרוב אנשים היו מוכנים לעשות אותה ואינם חוששים משום הסכנה שבדבר, אנו אומרים "שומר פתאים השם" (תהילים קטז -ו) - כלומר, מותר לנו לבטוח שהשם יתברך יגן עלינו בשעה שנעסוק באותה פעולה הרגילה. וכל פעולה שרוב אנשים לא היו מוכנים לעשות אותה מפני הסכנה שבדבר, אין אנו אומרים לגבי אותה הפעולה "שומר פתאים השם", וחייב כל אחד ואחד ליזהר שלא להכניס את עצמו או את משפחתו למצב כזה שרוב האשנים היו נמנעים מלעשותה עקב הסכנה הכרוכה בה.

אם כן, במקום שבו את נמצאת, את  צריכה לשקול בקשר לכל פעולה שאת רוצה לעשות, כגון ההליכה בחוץ, להתקלח, ללכת לישון, וכו': האם זוהי פעולה אשר רוב האנשים שבמקום היו עושים בלי לחשוש לסכנה שבדבר - ואז גם את יכולה לעסוק באותן הפעולות ולא לפחד ולדעת שהשם ישמור עליך וכמו שכתוב: "שומר פתאים השם"; אבל אם רוב האנשים שבמקום לא היו עושים את אותה הפעולה עקב הסכנה שבדבר, אז תמנעי גם את מלעשות את אותה הפעולה.

ולמעשה, אם ישנם הרבה אזעקות באותו זמן ובאותו מקום שבו את נמצאת, ומשום כך רוב האנשים שבמקום אינם יוצאים מן הבית באותה שעה או אינם לוקחים מקלחת או אינם הולכים לישון באותו זמן, אז הדבר מוצדק שגם את תזהרי מלעשות כן;

אבל אם רוב האנשים שבמקום כן יוצאים מן הבית וכן לוקחים מקלחת וכן הולכים לישון באותו לילה ואינם חוששים מפני הסכנה שבדבר, אז אנו אומרים לגבי אותו מצב: "שומר פתאים השם"; ואז גם את צריכה להתחזק ולנסות לעסוק באותן הפעולות הרגילות הדרושות לך, ולסמוך על השמירה מהשם יתברך, בכדי שלא לבוא למצב של אי-תפקוד ולהתנהגות שהיא קיצונית לפי המצב.

ויוצא לפי זה, שאם את נמצאת רוב הזמן בבית ואת הולכת בזמן האזעקה למקלט, אז הרי את כן עושה את כל ההשתדלות שרוב האנשים עושים בכדי להישמר ושלא ליכנס למקום סכנה, ואז לכאורה אפשר לומר על אותו מצב שאת נמצאת בו בשאר היום "שומר פתאים השם" ואין צריכים לפחד. והידיעה הזו בלבד, יש בה הכח לשחרר אותך לשתוכלי לעסוק בפעולות הרגילות בשאר כל היום בלי לפחד.

וכל זה בנוגע ל"השקפה" של הענין. אבל אם למעשה את מרגישה מצב של אי-תפקוד וחסרת אונים פנימית עקב מציאות האזעקות, אז אולי כדאי להתיעץ עם בעלך באם אפשרי לשכור דירה לכמה ימים בעיר שאין בה כ"כ הרבה אזעקות בעזרת השם - עד אשר יעברו הימים הקשים האלו ואז  תוכלו שוב לחזור לבתיכם, בעזרת השם.

ואם גם זה בלתי אפשרי, אז תמשיכי להתפלל להקב"ה שהוא יתברך השולט על כל הנעשה, ובודאי הוא ישמע את תפילותייך הנאמרות בלב שלם, וישלח שמירה לכל משפחתך, לבעלך, ולך, ולכל ילדיך לשנים טובות וארוכות.

בברכה שיזכה השם את הכלל ישראל לצאת מן המצב הלחצני הזה במהרה, ושיזכו כל ישראל להרבה ברכות ישועות ונחמות במהרה, ושנזכה להתקרב גם מתוך יסורים אלו  לביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.

בברכה לשמירה וליותר רוגע במידה האפשרית,

רב נחום