חברה והשקפה
אם אין מקום לעם לקום ולעשות מעשה עקב המצב?
- י"ב תמוז התשע"ד
שאלה
לכבוד הרב שלום רב. יש בליבי שאלה/טענה טעונה רגשית מאוד עקב המצב אז בכלל. כואב לי מאוד על המצב, ומה שכואב לי זה שאנחנו, מדינת ישראל, הכניסה את הנחש הזה הביתה, את הסוס הטרויאני הכי גדול בהיסטוריה ואפשרנו למוסלמים להגיע למצב הזה שאנו נמצאים. כשארגונים קיצוניים החלו לפרוח הממשלה "העלימה עין" ומכרו לנו ססמאות כמו "איפוק זה כוח". אבל איפוק במזרח התיכון נחשב כחולשה ופחד. יש אמרו שכל הנפגעים שלנו זה "קורבנות השלום" אבל בשלום אין קורבנות. היו צריכים לקרוא להם "קורבנות אשליית השלום". אני יודע שהמלחמה איתם ידוע מראש. נצפתה עוד בחזון הצלם בתקופתו של דניאל. אבל ההתפרסות הזו של הממשלה בשביל איזה חיוך מהעולם (כאילו שאנחנו צריכים אותם, שרדנו יפה עד עכשיו בלעדיהם) זה פשוט חורה. אני שואל האם אין מקום לעם לקום ולעשות מעשה?? הרי במשך ההסטוריה היהודית קם והעם ועשה בשם השם. בניו של יעקב קמו על עירו של שכם בן חמור על דבר דינה. יהודה, כשעמד לפני יוסף וראה "שההתנכלות" שלו לא מידי שמיים היה מוכן להחריב את מצרים. כשנכנסנו לארץ, במשך 200 שנה של תקופת השופטים, כמו מנהיגים בשעת הצורך ועשו מעשה. חנוכה: באו קומץ של בחורי ישיבה, בניו של הכהן הגדול, סגרו את הספר ויצאו למלחמה. כי ראו שאנשים מתייוונים. האם השמאלנים זה לא סוג של התייוונות? כל "היפי נפש" זה לא סוג של עיוות כדברי הרמח"ל "רואים עמוד וחושבים לאדם"? נכון שצריך להרבות תפילה ותחנונים לבורא עולם, אך עד מתי נשב וניתן לממשלה להפקיר אותנו כצאן לטבח??? אני מצטער על האריכות, ועוד זה טיפה מן הים של מה שבוער בי
תשובה
כתבת דברים נכוחים, אבל אין לנו מה לעושת אלא להתפלל לבורא שיאיר את עיני עם ישראל ויוציאם מצרה לרווחה ומאפילה לאור גדול.
בברכה,
בנימין שמואלי
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il