כמה שאלות על צניעות ומהות הכיסוי ראש

שלום וברכה

1. כל דברי התורה מתבארים על פי דברי חז"ל שהתקבלו בתורה שבעל פה דור מפי דור עד משה רבינו. 

מצוות הכיסוי היא לפי רוב הפוסקים רק לנשים נשואות ולא לנשים שאינם בתולות, אם כי יש המחמירים בדבר. 

2. מצוות הצניעות יש בה שני רובדים עיקריים א. כיסוי כל מקום המוגדר כערווה. ב. אי הבלטת צורת הגוף בצורה מוחצנת.

על כן חובה לכסות את כל הגוף מלבד היד מהמרפק ומטה הפנים ושיער הראש לרווקה. 

כמו כן אסור ללכת עם מכנס המבליט את פיסוק רגלי האישה או בגד צמוד המבליט בצורה מוחצנת את פלג הגוף העליון של האישה.

מלבד זאת מאחר והמכנס הוא בגד של גברים, יש חשש של איסור לא יהיה כלי גבר על אישה.

3. מצוות הכיסוי היא לא לסימן של הפרש בין רווקה לנשואה אלא מצווה ככל המצות שיש בה הרבה סודות ורמזים אעתיק לך תשובה לשאלה שכתבתי בעבר בעניין זה

למה אני צריכה לשים בעתיד כיסוי ראש? הרי איתו מרגישה מוגבלת וצער. אני לא חושבת שהקב"ה רוצה לגזור עליי את המצווה הזו. למה לי להרגיש בלב כל כך רע, זה מה שהוא מצפה ממני? זה פשוט לא צודק שצריך לשים את זה. האם גבר לא יכול לנסות לחשוב מה יש לאישה מתחת לכיסוי ראש? גם יש כאלו שנדלקות על בנים בגלל מראם.

שלום וברכה. ולמי שקשה לו לשמור שבת - וכי פטור הוא משמירת השבת? ומי שקשה לו עם שמירת הלכות הטהרה - לא חייב לשמור טהרה? וכך על זה הדרך בכל שאר המצוות. הרי ברור שאין כל פטור עקב קושי. המצוות לא ניתנו דווקא כדברים קלים, ומי שמפסיד עקב שמירת שבת מיליון דולר - גם כן אינו מקבל שום היתר או הבנה לחלל שבת. למדי על חשיבות הדבר, וההקרבה תהיה שווה.

כאשר מחדירים ללב שהבורא המחיה אותנו מצפה ודורש ממך כיסוי ראש - בוודאי יוקל עלייך להקריב ממך למענו. מצוות כיסוי הראש - מצווה מן התורה היא, ולא החמרה כלשהי. אין כל דרך להתחמק ממנה. כמובן שהבחירה בידך אם לציית או לא, אבל אין כל תירוץ שהמצוות קשות מידי ולכן את פטורה מכך.

מצווה יקרה היא עד למאוד. מצוות כיסוי ראש היא המצווה המביאה לאישה בנים תלמידי חכמים ופרנסה בריווח. בגמרא מבואר שקמחית, שהקפידה מאוד במצווה זו, זכתה לשמונה בנים ששימשו בכהונה גדולה. עוד מבואר בזוהר שמי שאינה מקפידה על כיסוי שערות ראשה מביאה עניות לביתה, חלילה.

טעם המצווה: מאחר שאישה נשואה, עליה להיזהר במשנה זהירות שלא למשוך עיני אחרים ושלא להיכשל חלילה בחטא החמור ביותר של ניאוף. ומאחר שהשיער של האישה הוא עיקר משיכתה, גזרה התורה שלא תלך בגילוי ראש ברחוב, כדי שלא יכשלו בה אחרים - לא בהרהור ולא במעשה חלילה - ובכך תישאר טהורה ומיוחדת לבעלה. מלבד כך, השמירה על דיני התורה - סגולה גדולה להם, להיות שמורים מכל רע. המצוות נותנות הגנה רוחנית לאדם לבל יכשל. ומי שאין לו את השמירה הזאת, קשה לו הרבה יותר להינצל מהחטא. להתגברות על הניסיונות יש צורך בעזרת ה´, ואם האדם לא עוזר לעצמו לבל יכשל בחטא, לא יזכה לסיוע ממרומים.

הרהורי אנשים על האישה פוגעים בה עצמה ולא רק במהרהרים. כוח המחשבה הוא גדול ועצום, והראיה הגדולה לכך היא עין הרע. וכאשר האדם נמשך לאישה מסוימת, הדבר פוגע באותה אישה, גם ללא רצונו.

כיסוי הראש הוא הכתר של כל בנות המלך - בנות ה´ השומרות על עצמן, ומכריזות שהם מוסרות את יופיין לבעליהן בלבד ולא לזרים. אין מצות הכיסוי ראש כדי לבזות את האישה חלילה, אלא לחזק את יופייה ואת טהרתה.

אכתוב נקודה נוספת חשובה מאוד: כל יהודיה מאמינה חייבת לציית לכל דברי הבורא גם אם היא לא מבינה בדיוק את טעם הדבר. הבורא יודע הכי טוב את הרצוי בשבילנו, ואת הטוב לנשמותינו. ומאחר שאנו מאמינים בבורא - אנו מצייתים לכל דבריו. ועוד יש לכך טעמים קבליים רבים. ואוסיף דבר מעניין מאוד, שכל אלו שרואים את העבר של האדם דרך תקשור לנפשו - אינם יכולים לדעת זאת באישה המכסה את ראשה, כי עיקר נפשה היא מעל ראשה. אברכך שתזכי להקים בית נאמן בישראל כרצון בוראינו וכרצונך האמיתי והכנה.

עד כאן

4. אין המאנס יכול להינשא לנאנסת אלא ברצונה. זאת אומרת אם המאנסת רוצה להינשא לו הוא חייב להינשא לה ולתת לה את כל היחס כשאר הנשים. אולם היא לא חייבת להישנא לו. טעם חובה זו על פי הפשט היא כי בדורות עברו היה יכול להיות קושי רציני למי שנאנסה להינשא והיה חשש שהיא תישאר בודדה עלכן חובה על המאנס לישא אותה ברצונה,  אם היא לא רוצה, הוא לא יכול להינשא לה.

5. הידיעה הברורה שיש בורא לעולם יש לה להביא את האדם לקיים מצוות ללא קשר להבנתו את עומק המצוות.ברגע שיודעים שיש בורא לעולם שציווה אותנו מצוות, אנו מבינים שהם הטובה הגדולה ביותר שיכולה להיות לברואים ועל כן אנו נקיים את המצוות. בשלב ב' נלמד מה עומק המצוות כדי לקיימם מתוך אהבה גדולה יותר ומעומק הלב אבל היסוד של קיום המצוות לא יכולה להיות תלויה בהבנה שלה על המצווה פלונית או אלמונית אלא בהכנעה גמורה מתוך שמחה לבורא עולם.

בברכה,

בנימין שמואלי