קיקיון

לכבוד השואל,

פירש המלבי"ם "שבין לילה היה ובין לילה אבד" - "שהוא ציץ נובל שאין בו ממש", כלומר, שלא נאמרו מילים אלו במדוייק, אלא כפתגם, וכדי להדגיש את חוסר החשיבות של מציאות הקיקיון נגד אנשי נינויה. אבל עצם צמיחת הקיקיון היה ביום וכמו שכותב שם המלבי"ם לפני כן: "כי צל הסוכה לא היה מגין הרבה כמ"ש וישב תחתיה בצל, מבואר שלא היה הצל בכל הסוכה, כי דפנות הסוכה לא סככו רק נגד הצד שעמדה שם השמש, והוצרך לישב בבקר תחת קיר מזרחי, ובצהרים לא היה צל כלל. והקיקיון עשה צל למעלה על ראשו". והמבואר מדבריו, שהקיקיון הואיל ליונה בזמן הצהרים, כאשר כבר לו היה לו תועלת של הצל מסוכתו. 

בברכה,

רב נחום