מעלות לימוד התורה

לכבוד השואל, 

1. כן. לא באותה עוצמה כמו בהגהת האותיות. 

2. ביום הכיפורים אין איסור ללמוד תורה.

בט' באב גם מותר ללמוד תורה, רק שחייבים ללמוד דוקא אותם דברים שאינם גורמים היסח הדעת מן האבילות על בית המקדש, כגון חלקי הגמרא המדברים אודות החורבן, או גמרא המדברת מהלכות אבלות, וכדו'.

3. כפי הבנתי, אם גוי לומד תורה הוא לומד אותה כחכמה גרידא, כי אין נפשו קשורה לשורש התורה כמו שקשורה הנשמה של יהודי; וממילא אינו מושך אה עוצמת האינגיה מן השורש כמו כאשר יהודי לומד תורה. 

4. אעתיק לך הגדרת צדיק שע"פ הספר תניא (מchabadpedia):

"צדיק הוא כינוי ליהודי שהגיע לדרגא מסוימת בעבודת ה'.

הרמב"ם מתאר את הצדיק כמי שאם ישקלו את זכויותיו אל מול חובותיו, יִמָּצֵא כי זכויותיו מרובים על חובותיו. זאת-אומרת, שהיהודי נקרא צדיק באם עשה במשך חייו יותר מצוות מאשר עברות.

אדמו"ר הזקן מבאר בספר התניא כי הגדרה זו של הרמב"ם איננה ההגדרה האמיתית של הצדיק, אלא כינוי (שם המושאל) לעניין השכר והעונש בלבד, מאחר ואותו יהודי הינו "צדיק בדינו" לאחר שזכה בדין ונמצא כי זכויותיו מרובים על עוונותיו.

לעומת זאת מסביר אדמו"ר הזקן כי הצדיק הוא באופן כללי יהודי שהגיע לאחת משתי הדרגות:

• הפך את נפש הבהמית שלו לטוב, וגרם לה להיות בצד של הקדושה (צדיק זה נקרא "צדיק וטוב לו", מאחר שהפך את שני הפנים באישיותו הנפש אלוקית והנפש בהמית לטוב).
• ביטל והעלים את הנפש הבהמית שלו (צדיק זה נקרא "צדיק ורע לו" מאחר והרע שבו רק כפוף ובטל לטוב שבו, ולא חלף ועבר לגמרי כמו ה"צדיק וטוב לו")."

ומוכח מכאן שברור שאדם צריך ללמוד תורה בקביעות ושהתורה  מלטשת את מידותיו ועושה אותו אדם טוב יותר, ומ"מ עיקר ההגדרה של "צדיק", 1) בפשטות (לשיטת הרמב"ם) - תלוי  במספר המצוות שאדם עושה; או 2) באופן יותר פנימי - תלוי בהשפעה למעשה שיש לאדם על העולם [כלומר , כשהוא הגיע  למדריגה שהוא לא נשפע על ידי אנשי וחפצי העולם שמסביבו, אלא להיפך,  שהוא משפיע עליהם].

בברכה, 

רב נחום