חברה והשקפה
הרמבם והכאת נשים
- א' אב התשע"ד
שאלה
שלום כבוד הרב "כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן כופין אותה ועושה אפילו בשוט..." כיצד הרמב"ם התיר הכאת נשים?(וגם רש"י) איך ניתן להתייחס לכך שגדולים כאלו ראו את האישה ככלי לסיפוק צרכים. שאם אינה רוצה לעשות מלאכה הם התירו להכות אותה?? אני לא מצליחה להבין את האכזריות הזאת.. אשמח לתשובה
תשובה
ס"ד
שלום וברכה,
צריך להזהר מאוד מאוד מקריאה בדברי ההסתה שכותבים באינטרנט נגד היהדות, כי דברים אלה מסולפים ושקריים.
ההלכה אוסרת כל סוג של פגיעה באשה, כותבת במפורש שעל הגבר לכבד ולאהוב את האשה יותר מגופו, כאשר גבר המכה את אשתו חייב במלקות מן התורה (וכמובן שהיתה זו גם עילה לגירושין).
גדולי תורה אף החמירו בעניין זה ואמרו שצריך להכות ואפילו לקצוץ את ידו של גבר שמכה את אשתו. המהר"ם מרוטנבורג כתב (תשובות מהר"ם, סימן פ"א):
"כי כן נראה לי כל בן ברית חייב לכבד את אשתו יותר מגופו... מקובלני שיש יותר להחמיר בו מבמכה את חברו, דבחברו אינו חייב בכבודו, ובאשתו חייב בכבודה, ודרך הגויים בכך, אבל חלילה וחלילה לשים בן ברית מעשית כזאת. והעושה יש להחרימו ולנדותו ולהלקותו ולענשו בכל מיני רידוי, ואף לקוץ ידו, אם רגילה בכך".
ובסימן רמ"א הסביר המרה"ם שישראל שונים בכך מאומות העולם: "ואין זה דרך בני עמנו להכות נשותיהן כמנהג אומות העולם. חלילה לכל בני ברית מעשות כדבר הזה".
רבינו פרץ ב"ר אליהו כתב: "על אודות בני-ישראל המרימים זרועותיהם להכות נשותיהן... לכן גזרנו בתוקף גזרה ואלה על כל איש מישראל להכנס בחרם... כי כן לא ייעשה בישראל".
(מובא מ-ל' פינקלשטיין: 1964 Jewish Self Government, NY).
גדולי תורה אף החמירו בעניין זה ואמרו שצריך להכות ואפילו לקצוץ את ידו של גבר שמכה את אשתו. המהר"ם מרוטנבורג כתב (תשובות מהר"ם, סימן פ"א):
"כי כן נראה לי כל בן ברית חייב לכבד את אשתו יותר מגופו... מקובלני שיש יותר להחמיר בו מבמכה את חברו, דבחברו אינו חייב בכבודו, ובאשתו חייב בכבודה, ודרך הגויים בכך, אבל חלילה וחלילה לשים בן ברית מעשית כזאת. והעושה יש להחרימו ולנדותו ולהלקותו ולענשו בכל מיני רידוי, ואף לקוץ ידו, אם רגילה בכך".
ובסימן רמ"א הסביר המרה"ם שישראל שונים בכך מאומות העולם: "ואין זה דרך בני עמנו להכות נשותיהן כמנהג אומות העולם. חלילה לכל בני ברית מעשות כדבר הזה".
רבינו פרץ ב"ר אליהו כתב: "על אודות בני-ישראל המרימים זרועותיהם להכות נשותיהן... לכן גזרנו בתוקף גזרה ואלה על כל איש מישראל להכנס בחרם... כי כן לא ייעשה בישראל".
(מובא מ-ל' פינקלשטיין: 1964 Jewish Self Government, NY).
וזו כמובן גם עילה לגירושין. בתשובות הגאונים (שערי צדק, חלק ד, שער ד', סימן מ"ב) נאמר: "הוו יודעין, שאם נתקיים הדבר בעדים שהכה אותה פעם ופעמיים, חייבין ב"ד להוכיחו על כך ולומר לו: הווי יודע, שאי אתה רשאי להכותה, ואם שנית באיוולתך, תצא בכתובתה..."
מי שלמד את הדין המדובר מתוך ספרו של הרמב"ם יודע שהאשה נענשת בבית-דין ולא על ידי בעלה (שימו לב למילים המדוייקות: "כופין אותה ועושה" ולא חלילה "כופה עליה ועושה") ולא זאת בלבד - אלא שהגבר נענש גם הוא בשוט על ידי בית-דין אם לא ממלא את חובותיו כלפי אשתו.כלומר יש שיוויון גמור בחובות ההלכתיות והעונש המדובר לשני המינים.
אך האמת היא שההלכה הזו היתה נהוגה כנראה רק בזמנו של הרמב"ם (לפני 800 שנה), וחכמי תורה אחרים תמהו על כך. אפילו הראב"ד כתב באותו המקום על דברי הרמב"ם: "מעולם לא שמעתי ייסור שוטים לנשים, אלא שממעט לה צרכיה ומזונותיה" (כלומר שהבעל מתנהג עם אשתו מידה כנגד מידה על חוסר השתתפותה במשק הבית).
כך שלמעשה הרמב"ם מעולם לא התיר הכאת נשים, במיוחד לא על ידי הבעל, וגם כאשר היתה קיימת להלכה אפשרות של מלקות על חוסר מילוי חובות הבית - העונש היה זהה לחלוטין גם על חוסר מילוי חובות הבית מצד הגבר. וגם זה - היה רק בדורו של הרמב"ם ומעולם לא היה חלק מההלכה היהודית לדורותיה.
אך האמת היא שההלכה הזו היתה נהוגה כנראה רק בזמנו של הרמב"ם (לפני 800 שנה), וחכמי תורה אחרים תמהו על כך. אפילו הראב"ד כתב באותו המקום על דברי הרמב"ם: "מעולם לא שמעתי ייסור שוטים לנשים, אלא שממעט לה צרכיה ומזונותיה" (כלומר שהבעל מתנהג עם אשתו מידה כנגד מידה על חוסר השתתפותה במשק הבית).
כך שלמעשה הרמב"ם מעולם לא התיר הכאת נשים, במיוחד לא על ידי הבעל, וגם כאשר היתה קיימת להלכה אפשרות של מלקות על חוסר מילוי חובות הבית - העונש היה זהה לחלוטין גם על חוסר מילוי חובות הבית מצד הגבר. וגם זה - היה רק בדורו של הרמב"ם ומעולם לא היה חלק מההלכה היהודית לדורותיה.
למעשה הרמב"ם פוסק להלכה שכל אשה יכולה להשתחרר מבעלה אם רק תרצה בכך. מתנגדי הדת ודאי לא יצטטו את מה שכותב הרמב"ם בהלכות אחרות (הלכות אישות, פרק יד, י): "אם אמרה, מאסתיהו ואיני יכולה להיבעל לו מדעתי - כופין אותו להוציא לשעתו, לפי שאינה בשביה שתיבעל לשנוי לה (כלומר, לפי שאינה שבוייה להבעל למי ששנוא עליה)". כלומר האשה יכולה להתגרש מבעלה כרצונה והוא חייב לגרש את אשתו לפי ההלכה, אם הוא שנוא עליה. ומובן מאליו שאשה תשנא באופן טבעי בעל שמכה אותה.
ולא זו בלבד שהרמב"ם לא התיר הכאת נשים, אלא דווקא להיפך, הוא פסק שאסור להטיל אימה על האשה ויש לכבד אותה יותר מגופו ולאהוב אותה כגופו. כך פסק הרמב"ם במפורש להלכה בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, בדור בו הכאת אשה היתה דבר נפוץ ומקובל בעולם הלא-יהודי (הלכות אישות פרק טו, הלכה יז-כ): "וחובה על כל איש לקנות לאשתו, אמרו חכמים אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה, ולא יקנא לה ביותר מדאי, ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה. וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז". האם הכאת נשים יכולה לקיים את הכלל - "ומכבד נשים יותר מגופו ואוהבה כגופו"?
ולא זו בלבד שהרמב"ם לא התיר הכאת נשים, אלא דווקא להיפך, הוא פסק שאסור להטיל אימה על האשה ויש לכבד אותה יותר מגופו ולאהוב אותה כגופו. כך פסק הרמב"ם במפורש להלכה בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, בדור בו הכאת אשה היתה דבר נפוץ ומקובל בעולם הלא-יהודי (הלכות אישות פרק טו, הלכה יז-כ): "וחובה על כל איש לקנות לאשתו, אמרו חכמים אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה, ולא יקנא לה ביותר מדאי, ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה. וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז". האם הכאת נשים יכולה לקיים את הכלל - "ומכבד נשים יותר מגופו ואוהבה כגופו"?
היהדות לא רואה באשה "כלי" לסיפוק צרכיו של הגבר, אלא בדיוק להיפך, חצי שני, שרק ביחד עם נחשבים ל"אדם" שמקיים את תכלית הבריאה. חשוב מאוד לקרוא את המאמר הבא:
בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il