שאלה בעניין תפילה וקדיש

שלום רב לרבנים הקדושים שליט''א. אקדים ואומר שמשום מה אינכם עונים לרבות לשאלותיי . וחבל . להלן שאלות ומבקש תשובה עם סימוכים עד כמה שניתן. א.איזה קדיש אומרים אחרי ברכי נפשי בראש חודש למנהג האשכנזים.(לא מדובר בקדיש לאחר שיר של יום ). ב.האם חובה ומי קבע שאת תפילין של ראש יש לעשות בעמידה.. ג.שמעתי ונדהמתי כי יצא מכמה רבנים שאת עלוני השבת ניתן לזרוק לפח . לעשות זאת בצנעה דהיינו להכניס עם עתונים ולתוך שקית ולהשליך לפח אשפהץהאמנם ?? ד.עשירי ביז תמוז בזמן מנחה (ובכלל ) כשיש בתפילה זו הנחת תפילין פתיחת ס''ת תורה וכן ברכת כהנים . העשירי משנוכח שאין כהן נטש את המנין ולא היה עשירי לתפילה ולא התפללו במנין . כאשר העשירי נטש לבית כנסת אחר רק ובשל לזכות בברכת כהנים . האם נהג נכון והאם ברכת כהנים חשובה יותר עד כדי ביטול מנין ביודעין ומלכתחילה . ה.האם נכון ומותן לקרא למתפלל לעלות לתורה מבלי להודיעו קודם לכן.. ו.האם מותר לספרדי המתפלל במנין של אשכנזים לומר את הקדיש נוסח ספרד שהוא שונה מנוסח אשכנז האם מותר והאם אין כאן לא תתגודדו או חובה להתאים עצמו. ז.מנהג אשכנז היה (כמו תימן) שרק אחד אומר קדיש מאין ומאיזה כח התירו חכמי אשכנז האחרונים להתיר אמירת קדיש יתום של כמה אנשים ביחד. ח.מרן הרב קארו התיר לאכול מרק ותפוחי אדמה וכל מה שבתוכו של חמין שבושל עם בשר רק שלא יאמר הבשר . ולאחר מכן מותר לו לשתות חלב .כיצד הפוסקים האחרונים אסרו את אשר התיר מארה דאתרא האן כאן הולך אחר רבו (לא מדבר על אשכנזים שלא הולכים אחרי מרן בכל כי באו מחול עם בית דין ולהם פסיקות אחרות ואין מחוייבים למרן כמו התימנים כי באו עם בית דין מחול ). ט.כשיש ספק על איסור מדיאורייתא לעומת הלכה מדרבנן , האם ספק כזה יהיה לטובת ההלכה מדרבנן או למרות הספק איסור מדיאורייתה תקף. כי אין כאן סב''ל. י.בהלכות מזיקים למדתי כי לעתים מקרים המדמים אותם ל'' בור '' . הרי עפ''י בית דין פשוט מלשלם נזק על כלים יחד עם זאת עפ'י דין שמיים חייב . האם יש כאן הצהרה מראש שפסקי בית דין אינן לעולם נכונים ותואמים דיני שמיים . לא הבנתי . יא.אין ירושה בכתר תורה כפי שלמדתי , כיצד זה רוב הרבנים הגדולים והאדמורים והבאבות ממנים את בניהם אחריהם כראש ישיבות ופוסקים למרות שאין וודאות שהם הגאונים והשנונים בקהילה חרף המצאותם של תלמידי חכמים ברהילה שבידוע לכל הם עולים כהנה וכהנה מהיורשים . יב.הגאון עובדיה יוסף זצ''ל פסק שהעולה לתורה רק יברך ולא יקרא גם אם יודע לקרא כי בכך הוא מעליב את תלמידי חכמים שאינם יודעים לקרא . הרב מאזוז פוסק אחרת ואומר שדוקא ודוקא שייבושו ויכלמו ובשבת לאחר מכן ילמדו הטעמים ויוכלו לברך וגם לקרא. השאלה - האם יש פסיקה וחובה לעלות ולברך בעליה לס''ת וכפי שאני יודע וכך צריך להיות. מדוע האשכנזים רק מברכים ומאין ההיתר הזה . יג.לצערי ולדעתי ריבוי הדיעות והשיטות כאשר לעתים זה דבר והיפוכו ממש , מצב זה עלול לערער את המאמין ומכל מקום בוודאי את המתחזק . כיצד היהדות מסבירה זאת והאם מותר חלילה להרהר ולומר (כפי שאני מהרהר ) שכל הפוסקים לא יודעים אם פסיקתם אם היא וודאית ובוודאי שמתוך פסיקות סותרות ושונות חובה להניח שרק פסיקה אחת נכונה והיתר טועים ומאינני יודע הנכונה וודאי בעיני כולם טועים. ולא עסקינן דווקא בין ספרדים לאשכנזים הפערים בפסיקות קיימות גם בין פוסקי אשכנז בינהם. מה עושים ???? יד.מי התיר ועל סמך מה פסק רבינו גרשום את חרמיו על כל קהילות העולם לכל היותר היה מותר לו לפסוק לקהילתו בלבד. כמו שתי נשים . יש כאן איסור של היתר מדיאורייתא ירחם ה' . ה' נותן לדיינים ולפוסקים את התבונה לפסוק כך למדתי כיצד יעלה על הדעת שיפסקו כנגד ציווי ה' מדיאורייתא ולראיה קיימים פסקי בית דין מחד ומאידך פסקי דין משמיים , כאשר הבית דין מתיר ומדיני שמיים חייב כנ''ל בנזקי בור. עד כאן היה ולא אקבל תשובות לשאולותיי רוחי לא תהיה טובה עליי ויש כאן לדעתי משום ממש בדומה . '' לתלמיד היושב לפני רבו ולומדים הלכה ודף גמרא והרב נוטל הגמרא הפתוחה סוגר אותה והולך .... יהי רצון שנלמד כולנו ללמוד וללמד לשמור ולעושות