מה קורהה לי??

לכבוד השואלת, 

זה שמחשבות כזו או אחרות תוקפות את האדם מידי זמן, אין להבהל מהם, כי זהו דבר שקורא להרבה אנשים, וככל הנראה לפעמים גם ישנן סיבות רוחניות מן השמים למחשבות אלו (כגון שיתגבר עליהם האדם ותחשב לו לזכות ולתיקון).

הנה התשובות לשאלות שלך בעזרת השם:

1) למה לא יכולים להיות שתי ...

תשובה: זה לא השאלה הנכונה, "למה לא יכול להיות", ואני אסביר למה.

כולנו מודים, שאין ביכולתינו לדעת את הכל; אנו נבראים, אנו מוגבלים כלפי בריאת היקום, איך נוכל לדעת דברים שלמעלה מאיתנו?

א"כ איך אנחנו יודעים באמת מה שאנחנו כן יודעים? בשני שלבים:

השלב הראשון: אנחנו קבלנו מאבותינו, והם מן אבותם, והם מן אבותם עד למשה רבנו בהר סיני שכך וכך היא המציאות. אין זה ענין של התעמקות או הבנה; זהו רק ענין של "קבלה" - ככה הם אומרים לי שזוהי המציאות.

השלב השני: כל אחד מחוייב אח"כ ללכת ולוודע לעצמו אם  ההנחות של התורה שקיבל בקבלה, הן אמיתיות. וכמו שאמר דוד המלך לשלמה בנו: "דע את אלוקי אביך", כלומר שלא יספיק לך לבד מה שאני אומר לך, אלא אתה דע וברר את זה לעצמך.

ואיך אפשר לברר אם ההנחות של התורה הן האמיתיות?

כי התורה אומרת לנו דברים מסויימים, חלק מהם אנחנו נוכל לבחון בעצמינו, וחלק נצטרך רק לקבל אותם ב"קבלה" כאמיתיים - והסיבה לכך, מכיוון שאותם ידיעות נוגעות לחלק של החיים שלא נוכל להשיג ולבחון בעצמינו. אז אנחנו לוקחים את החלק הראשון - מה שאנחנו כן נוכל להבחין ולהבין - ונבחן אותו; ואם הוא עומד בכל המבחנים שנעשה לו, אז אני אקבל ג"כ את החלק שאומרים לי בקבלה, החלק שאני לא אוכל להבחין. כי זהו דבר מסתבר: כאשר מישהוא אומר לי משהו, וכל מה  שבדקתי אחריו מצאתי שהוא ישר ונאמן ואומר אמת מדוייקת, אז באיזשהו שלב אני אתחיל לסמוך עליו ולתת לו אימון גם על החלק שלא בדקתי אותו.

~~~

דוגמא לאותם דברים במסורה שלנו שאני כן אוכל להבחין:

1) שהשם אלוקי ישראל קיים;

2) שהשם אלוקי ישראל רוצה רק בטובתי;

3) שהשם הזה פועל אתי ב"מידה כנגד מידה" - ככל מה שאני עושה בשבילו, וככל מה שאני מראה לו אהבה והערכה, כך הוא מראה ועושה לי יותר ויותר טובות. וההיפך, בהיפך.

דוגמא לדברים שאין ביכולת בני אדם להבחין: אם יש בורא אחד או שתים, איך בדיוק הקב"ה חושב, מה היה לפני העולם. 

~~~

אז איך כן אפשר להבחין את הדברים שאני כן אמור להבחין?

יש דרך פשוט שאפשר להעשות רק ע"י כל יחיד ויחיד. 

האדם צריך לומר לעצמו: "הרי אני לא יודע בודאות מהו באמת קורא במציאות העולם. אבל אמרו לי ככה: שיש בורא עולם אחד שהמציא את הכל, ושהוא ממשיך בכל רגע לתת חיות לכל, ושהוא שולט על הכל." 

"עוד אמרו לי, שהבורא הזה הוא נמצא בכל מקום, ואע"פ שאני לא רואה אותו. ושהוא רק רוצה בטובת נבראיו, ושהוא הרחמן הכי גדול שיש, ובלי ספק שהוא רוצה רק  בטובתי."

אם כן, יש לאדם לומר לעצמו בכנות: הנה, אני לא יודע אם כל הדברים האלו הם אמיתיים, אולי כן אולי לא. אבל בא נאמר שכן. אני מוכן לתת מקום בלבי לאפשרות שאולי כל הדברים שאומרים על הבורא עולם הם נכונים. 

~~~

ואז צריך לומר: "או קיי, בא ונגיד שאולי זה כן נכון, ואולי הקב"ה שומע אותי ויודע כל מה שנעשה ושהוא שולט על כל מה שנעשה בעולם. אז, בבקשה, ריבונו של עולם, אם אתה שם , תראה, אני צריך קצת עזרה היום; אני מתאחרת עכשיו, אבל אם אתה שם, ואתה באמת רוצה רק בטובתי, אז אבקש ממך שבבקשה תעזור לי להגיע בזמן לעבודה או ללימודים". (ואח"כ אין לחשוב יותר על אותה תפלה, וכמו שיתבאר להלן.)

ואח"כ בסוף היום, יש לחזור ולשחזר את אירועי היום ולהבחין: האם השם ענה לבקשתי?

כי יש כללים האיך שיש להתפלל בכדי להענות בתפלה. ואם בן אדם ילך לפי הכללים, ויראה כעבור זמן שקיבל מענה לבקשתו - לא רק פעם אחת, ולא שתי פעמים, ולא שלש, אלא עשרות ומאות פעמים - אז באיזשהו שלב באופן טבעי הוא יתחיל להרגיש, שככל הנראה השם קיים, והוא שומע לי, והוא כן רוצה בטובתי.

הוא יעבור ממצב של אמונה בלב - "אני מאמין בהקב"ה אע"פ שאני לא רואה אותו - למצב של ידיעה בלב - "אני יודע בלי ספק שהקב"ה נמצא, והוא רוצה תמיד לעזור ולהטיב לי. וזהו אני יודע מתוך שהוא ענה לתפילותי ושמע לבקשותי כל כך הרבה פעמים כבר, שמוכרח שיש מישהוא שם ששומע ועוזר לי; לא יתכן כלל שכל כך הרבה פעמים הדברים האלו קראו במקרה."

"זה אני יודע בלי ספק - זוהי הרגשה בלב, אבל היא ידיעה איתנה. אני לא אוכל להסביר את זה לאף אחד, הם לא יוכלו לדעת מתוך הסיפורים שלי באותה ודאות שאני יודע מתוך מה שחויתי. אבל לפחות אני יודע בשביל עצמי מהו המציאות בלי ספק בתחום אותם הדברים שבחנתי ושהבחנתי את אמיתתם."

ומכיוון שנתברר החלק שאנו כן יכולים להבחין (נקודות 1-2-3 שנזכרו לעיל), כך אני מוכן כבר לתת אימון ולדעת שהחלק השני (הדברים שאין ביכולתי או ביכולת שום אדם להבין) היא גם כן אמת - ואע"פ שאין לי כלל את האפשרות להבחין אותו.

~~~

והדרך למעשה האיך להבחין בהנחות האמיתיות - היא לברר דרך התפלה. וזה ע"י שמתפלל האדם  לפי הכללים המסורים לנו שעל ידי זה אפשר לזכות להענות בתפלה.

הכללים השייכים לגבי תפלה שעל ידי שמקיימים אותם יזכה המתפלל להענות בס"ד הם: 

1) להתפלל על דברים אשר ב"מידה כנגד מידה" יש למתפלל מספיק זכויות כדי לזכות להענות.

תתפללי על דברים שהם יחסים יותר "קטנים" שאת צריכה באותו יום, וכגון להגיע בזמן ולא להתעכב בפקקים, שלא תצטרכי לעמוד יותר מידי זמן בתור בבנק, שתוכלי לאסוף את כל הדברים ביחד מה שאת צריכה כדי להתחיל המדרשה, וכדו'. כי הכלל בעניית התפלה היא "מידה כנגד מידה" ולדברים כאלו מסתבר שיש לך מספיק זכות כדי להענות; מה שאין כן כאשר מבקשים את הדברים היותר "גדולים" כגון, שהמשיח יבוא, שתשרה שלום על היהודים שבכל העולם, וכו' יתכן שאין מספיק זכיות לאדם יחיד כדי לענות במידה כנגד מידה בבקשות כאלו.

2) לבטא את הבקשה בשפתיים, ואפילו אם היא נאמרת בלחש. 

תבטאי את הבקשה בשפתיים, אע"פ שתאמרי אותה בלחש ואין אף אחד אחר ששומע.

3) שלא לצפות אחרי התפלה לתוצאות מיידיות.

לאחר שסיימת את בקשתך, תסיחי את דעתך ממנה. והסיבה לכך, משום שהכלל הוא שעצם הצפייה התמידי לדבר, דוחה (באופן רוחני) את התוצאה מלבוא. [מקור הדברים: גמרא ברכות לב: וסנהדרין צז.].

כלומר, אל תצפי ותחשבי שאם אכן השם באמת שמע את תפילתך, אולי הולך להתגשם התוצאה שבקשת עכשיו - כי הצפייה האינטנסיבית לעניית התפלה דוחה את התוצאה מלבוא - ואפילו אם בשמים כבר הוחלט להעניק לך כן את התוצאה שעליה התפללת. לכן כדאי לך להסיח את דעתך מנושא הבקשה לגמרי, ולעסוק בדברים  אחרים במשך היום, כדי שלא לבוא לצפות באופן מיידי ומעשי לתשובה על תפילותך.

4) אח"כ בסוף היום, תשחזר לעצמך את מה שאירע באותו יום - ותנסה להבחין אם אכן נענה תפילתך.

וזה הכלל: אם העיקר מה שבאמת בקשת עליו והיה לך צורך אמיתי למילואו, אכן נתמלאה, יש לתלות שזה הגיע כתוצאה מזו שהשם ענה לתפלתך - ואפילו אם לא הגיע התוצאה בדיוק כמו שאת תיארת שיגיע [כי כדי לזכות שהבקשה תיענה בדיוק באותו אופן שהבן אדם תיאר שיבוא, דרוש הרבה הרבה יותר זכויות]. 

וכיון שזכית להענות יום אחד, תמשיך עוד יום ועוד, ואחרי שתראי בעזרת השם שהקב"ה עונה לך על עיקר בקשתך פעם אחר פעם, לאט לאט תתחזק הידיעה ממציאותו יתברך בקרבך באופן טבעי, וממילא גם הרגשת ההתקרבות שלך להשם תתחזק. וישנם אנשים שנענו כך לא פעם ולא פעמיים, אלא מאות פעמים. ועי"ז תוכלי לבנות בעזרת השם את הקשר הייחודי שבלבך בינך לבין הקב"ה; ולא תצטרכי לסמוך על זה הידיעה משום אדם אחר מבחוץ.

~~~

וכיון שהתנסית כך פעם פעמיים שלש ויותר ויותר, אז תגיעי בעצמך למסקנא מתוך החוויות שלך עצמך, ושוב לא תצטרכי להסתפק בדברים שלא נוכל לדעת אותם; שמכיון שהשתמשת בחלק שכן נוכל להבחין כדי לברר אם זה אמת, אז אח"כ כבר תוכלי לסמוך גם על החלק שאין ביכולתך לברר כיון שכבר קנית אימון באותן הנחות המסורות לנו בקבלה, שהן תיאור על האמת שבמציאות העולם כולו.

~~~

תשובה לשאלתך השניה:

2) אז חשבתי שאולי העולם הטוב הזה הוא תעתוע אחד גדול ואולי הכוונה של השם היא לעשות לנו רע לעבוד עלינו...

תשובה: הנה הוכחת לדעת ע"י התשובה לשאלה הראשונה, שאם את תזכי לברר לעצמך את מציאות השם ע"י שהוא משגיח עליך בפרטיות, ושהוא שומע את תפילותייך ועונה לבקשותייך ע"י ההבחנה דרך תפלה וכמבואר, שהוא עונה לך פעם אחר פעם, אם כן הנה כבר הוכחת לעצמך שהקב"ה הוא טוב ורוצה רק בטובתך, וכנזכר למעלה. 

ואע"פ שיותר מזה לא נוכל לדעת, אבל באיזשהו שלב כל אדם מאוזן יתן אימון, שאם כל מה שאני רואה ומבינה כן מסתדר עם המציאות שהבורא הוא טוב, א"כ אני מוכנה לקבל ג"כ את מה שמסרו לנו בקבלה אודות מציאות העולם - שכל העולם הזה נעשה רק בשביל תכלית הטוב - שהוא גם כן אמת, ואע"פ שאין ביכולתי להבחין בחלק הזה עד הסוף.

~~~

אם כן אין ליכנס לעצבות משום השאלות האלו, ואין להגיע למצב שלא תוכלי לפעול (כי זה בודאי אינו רצונו יתברך), אלא אין לפחד מן השאלות, ויש פשוט לעבור את התהליך ולהבחין באמיתיות הדברים מתוך חוויה עצמית, ומתוך ראייה ישירה ואמיתית, וכמו שנתבאר.

ואסיים בברכה, שיתן לך השם יתברך הכוח לעבור את התקופה הזו, ושתוכלי להמשיך להתעלות מעלה מעלה בידיעתך את השם, ושתוכלי להצליח במדרשה. וכשיבוא היום שתזכי לבנות בית נאמן בישראל לשם ולתפארת בעזרת השם.

בברכה,

רב נחום