אשת חייל

שלום הרב, אני בת 20, אני נשואה שנה וקצת, יש לנו ילד בן חמישה חודשים ואני בהריון חודש שלישי ברוך השם. חשוב לי לציין כי אני בעלת תשובה שנתיים ולא למדתי כל כך איך לההפך לאשת חיל אמיתית שבעלי ישמח בכל פעם כשחוזר הביתה. מהמקום שאני באה לא היה דבר כזה לנקות או לשטוף כלים וכו', ומאוד מאוד קשה לשנות הרגלים!!! אני עובדת במשרה מלאה ואני מגיעה בחמש הביתה, אני מגיעה עייפה מאוד וכמעט בלי כוחות לעשות כלום. חוץ מלילד כמובן. הדברים שהילד זקוק זה במובן מאליו אבל הדברים של הבית שבעלי זקוק אני לא מצליחה להעשותם כמובן מאליו, ואני מוצאת את עצמי יושבת בספא ומחכה שיגיע 22:00, לישון. רוב הימים לבעלי אין חולצות מגוהצות או אוכל חם והוא נאלץ אחרי העבודה להכין אוכל או ללכת ללימוד ערב רעב שזה הכי מטריד ומעציב אותי. יש לי רצון עז לעשות הכל בבית אני מאוד נקיה ואם לא ניקיתי שבוע את הבית זה מאוד מטריד אותי. לבסוף מגיע יום שישי ואני מנסה לעשות הכל מהכל- ניקיונות, כביסות, גיהוצים, בישולים ועוד! ואני עושה בקושי חצי מהדברים. ואני נאלצת לבקש עזרה מבעלי בבישולים. הלוואי ובעלי לא היה צריך לעזור לי בכלום! מה אוכל לעשות כדי לשנות את המצב הנוכחי כי אני מאוד מבואסת מכך...