מחשבה יוצרת מציאות .

לכבוד השואל , 

ראה את כל דברי שיחות הר"ן שבאות סב:

"כִּי כְּשֶׁהַמַּחֲשָׁבָה הִיא כֻּלָּה אֲחוּזָה  וּדְבוּקָה בְּדָבָר אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה כֵּן ,דְּהַיְנוּ כָּל הַבְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּמַּחֲשָׁבָה, וּכְשֶׁכֻּלָּם כְּאֶחָד אֲחוּזִים וּדְבוּקִים וְחוֹשְׁבִים שֶׁיִּהְיֶה כֵּן בְּלִי בִּלְבּוּל וּנְטִיָּה לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת, עַל יְדֵי זֶה הֵם פּוֹעֲלִים שֶׁבְּהֶכְרֵחַ יִהְיֶה כֵּן כְּמוֹ שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים - וְגַם שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה תִּהְיֶה בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת, לא בְּדֶרֶךְ כְּלָל - כְּגוֹן שֶׁיַּחֲשׁב שֶׁאִם יִהְיֶה כֵּן יִהְיֶה כָּךְ וְכָךְ בִּפְרָטִיּוּת; אֲבָל כְּשֶׁחוֹשֵׁב בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הוּא בְּחִינַת גָּלְמֵי כֵּלִים, וְיָכוֹל לִטְעוֹת כְּמוֹ שֶׁטָּעָה נְבָט שֶׁרָאָה אֵשׁ יוֹצֵא וכוּ'. וְגַם לְעִנְיַן הַלִּמּוּד מוֹעִיל זֶה, אִם תִּהְיֶה מַחֲשַׁבְתּוֹ תַּקִּיפָה מְאד כַּנַּ"ל, בְּוַדַּאי יִהְיֶה כֵּן וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה הַמַּחֲשָׁבָה תַּקִּיפָה וַאֲחוּזָה מְאד בָּזֶה כַּנַּ"ל. דְּהַיְנוּ לְמָשָׁל, שֶׁיַּחֲשׁב בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לִלְמד וְלִגְמר כָּל הָאַרְבָּעָה פּוֹסְקִים כֻּלָּם עִם כָּל הַפֵּרוּשִׁים הַגְּדוֹלִים, וְיַחֲשׁב וִיצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ בְּאֵיזֶה אפֶן יִלְמַד אוֹתָם וּבְכַמָּה זְמַן, כְּגוֹן לְמָשָׁל שֶׁיִּזְכֶּה לִלְמד חֲמִשָּׁה דַּפִּין בְּיוֹם אֶחָד, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִגְמר כֻּלָּם בְּשָׁנָה אַחַת, וְיַכְנִיס מַחֲשַׁבְתּוֹ בָּזֶה הֵיטֵב הֵיטֵב בְּתֹקֶף גָּדוֹל מְאד עַד שֶׁתִּהְיֶה הַמַּחֲשָׁבָה תַּקִּיפָה וַאֲחוּזָה בָּזֶה מְאד,וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּגוֹן שַׁ"ס עִם הָרִי"ף וְהָרא"שׁ וְטוּרִים וְכוּ' וְתַנַ"ךְ וְכַיּוֹצֵא, וְיִכְסֹף וְיִשְׁתּוֹקֵק וְיַחֲשׁב בָּזֶה הַרְבֵּה בְּתֹקֶף גָּדוֹל, אֲזַי יִזְכֶּה שֶׁיִהְיֶה כֵּן".

הרי שהשיחות הר"ן אומר בפירוש, שמדובר דוקא על תפיסת המחשבה על מטרה מסוימת עם כל הפרטים שלה, ולא על כח מחשבה סתמית וכללית.

וכאשר מסדר האדם את מחשבתו לכלול את המטרה עם כל הפרטים, בהכרח יסדר את זה בדעתו באופן שיוכל להתקיים באופן מציאותי לפי הזמן והיגיעה הדרושה - וכמו המשל שנותן שם בקשר ללימוד הארבע פוסקים כולם.

מה שאין כן מחשבה סתמית, שזהו כמו "בחינת גולמי כלים" ואינו מועיל.

וכפי שאני הבנתי, כוונתו הקדושה שם היינו להראות את גודל החוזק של מידת הרצון הטמון בשורש המחשבה; ולכן כאשר מעורר האדם את מחשבתו על כל פרטי עשיותיו ומכניס את כל כח הרצון שבו לאותה מחשבה - וכמו שכתב, "וְיִכְסֹף וְיִשְׁתּוֹקֵק וְיַחֲשׁב בָּזֶה הַרְבֵּה בְּתֹקֶף גָּדוֹל", אז תתגשם הדבר מכיוון שמשך אותו בכח הרצון שבו לידי גילוי במחשבתו.

ואם כן בזה נענה שאלותיך: 

1. כמובן שיתכן אנשים שחושבים בשלילי; אבל לא יתכן שכל רצונם יכנס לפעול את אותו דבר השלילי, ולכן אין מחשבה כזו לבד יכולה להתגשם.  והטעם לזה, כי בשורשו, כל אדם באמת רוצה לעשות רק מה שטוב וישר, וכמו שכתב הרמבם בהלכות גיטין פרק ב הלכה כ: " לפיכך זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו", עיין שם; ואמרו על זה המפרשים, שבפניותו השורשי האדם רוצה לעשות רק את רצון השם ולהיות טוב וישר, וכל מה שהוא עושה או חושב שלילי ובניגוד לזה, זה בא רק מן היצר המכסה על רצון הפנימי האמיתי. ולכן רק בחיובי וקיום רצון השם יכולה לפעול הרצון בעצמה כזו שיביא לידי גיבוש מעשי של המחשבה.

2. וכן מובן מהנ"ל, שאין כח המחשבה פועל כדבר מטפיזי אוטומטי בכל מצב ומצב - אלא היא משמשת לגילוי של הרצון, ודוקא כאשר היא ערוכה כפי המציאות הפיזית, וכנ"ל.

בברכה

רב נחום

.דְּהַיְנוּ פְּנִימִיּוּת וְחִיצוֹנִיּוּת וּשְׁאָר הַבְּחִינוֹת כֻּלָּם עַד הַנְּקֻדָּה

.