למה ביהדות עוון אבות על בנים?

שלום וברכה

בתורה הקדושה, איש בחטאו ימות, ופוקד עוון אבות על בנים הוא רק במעשי ידי אבותיהם בידיהם בכל פעם שנראה שהבן לוקה באשמת אביו יש לחקור לגופו.

חם היה חוטא בעצמו כמבואר בפסוק. כוונתך כנראה לשאול על כנען, לפי המבואר ברש"י כנען היה זה שקרא לחם לראות את ביזיונו של נח ועל כן התקלל.

בעניין ממזר הנה תשובת הרב מנשה ישראל 

בזוהר הקדוש פרשת שמות [דף קי"ג ע"ב] מבאר הכתוב (קהלת ד,א)וראיתי דמעת העשוקים ואין להם מנחם, שהמכוון על אותם הממזרים שנולדו כתוצאה מאיסורי עריות, והם הם העשוקים השופכים דמעות לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים לפניו, אנו מה חטאנו? וכמעט שאין להם מנחם ומשיב תשובה המתיישבת על הלב.

והתשובה לזה היא חלק מעניין הגלגולים, שהנשמה הנכנסת בתוך גוף הממזר, מקולקלת וחוטאת עוד מהגלגול הקודם, והיא מבקשת תיקונה באמצעות הגלגול בתוך הממזר, בתקוה, שהעם ישמור על מצוות ה' וירחיקו אותו מלהינשא בקהל ה', אלא עם הנשים המותרות לו על פי התורה, שזוהי בעצם התיקון המיוחל שלו. וזה לשון הריקנטי בפירושו:

"סוד לא יבוא ממזר, הוא, כי בביאות האסורות מושפעות נשמות מרוח הטומאה, ועל כן קראוהו רבותינו ז"ל ממזר - מום זר, מוסף על זה יש לדעת כי כשהזרע נמשך בטומאה אין נפש אמונים באה שם, וכמו שנאמר "זורו רשעים מרחם" (תהלים נח ד). וכתיב בה' בגדו - כי בנים זרים ילדו (הושע ה ז)".

"ואמרו רבותינו ז"ל לא דיים להם לרשעים שעושים סלע שלי פומבי, אלא שמטריחים אותי לצייר צורת ממזרים. והעניין הוא, כי כבר רמזתי לך כי נפשותיהם של ישראל נאצלות ממקור הקדושה וזהו שנאמר (ירמיה ב ג) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, ועל כן קראם הקדוש ב"ה בנים שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם. ואמר "שעושים סלע שלי פומבי" כלומר, שברית המילה שנתן לנו השם יתעלה הנקראת 'חותמו', חותם אות ברית קודש, והסיר משם כוחות הטומאה בסוד הפריעה והערלה. והנה הברית הזה היא מטבע וסלע של הקדוש ברוך הוא יתעלה ויתברך. ולא די לרשעים שטימאו את הברית בביאות אסורות והכניסוהו בכוחות הטומאה וזייפו חותמו של מלך, אלא שאף הטריחוהו לצייר צורת ממזרים כלומר שבמקום שהיה ראוי להיכנס נשמה טהורה חצובה מרוח קדשו, הצריכו אותו להכניס שם רוח הבאה מכוחות הטומאה".

ובספר עבודת הקודש (חלק ב פרק לג) מבאר יותר, שהלידה בגוף של ממזר היא בעצם רחמי שמים כתוצאה מסנגוריה שסנגרו למעלה על הנשמה האומללה שנצטערה ביסורי הגיהנום, וכלשונו:

"אכתוב מה שמצאתי לאחד מהחכמים ז"ל תשובת שאלה בעניין הממזר, וז"ל, כבר ידעת כי כל דבר שב לשורשו, וזה דווקא כשלא הוסיף עליו או גרע ממנו, אבל כשהשחית האדם דרכו, נתבלבלה צורתו והמשיכה עליה רוח ממקום טמא, לפיכך אינה ראויה שתשוב לשורשה הקדוש, כי כיסתה כלימה פניה ועלתה חלודה עליה, וצריך למסור אותה ביד המדרגה החיצונית שחטא בה, והיא הגהנום, החוזרת לנקות את הצורה, ואחרי הניקיון זוכה לשוב לשורשה שהוא גן עדן, וזוכה לעלות לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו בתוספת גדולה מאשר היה לה קודם שבאה לזה העולם השפל".

"ולפעמים המלאך המלמד עליו סנגוריה זוכה בדין שתצא זאת הצורה מגהנום מתוקף הצער ההוא, ותחזור להיוולד שוב, ותתלבש בטפה המתאימה לה, ותזדקק בזה העולם על ידי ייסורים, ולפעמים יבוא ויולד בגוף ממזר או בגוי גמור, לפי מה שראוי לו לפי חטאיו. וכשנולד שוב בגלגול של ממזר כאמור, יש מי שמתקן את עצמו, ויש מי שיוסיף על חטאתו פשע להשמדם עדי עד, כי הכל צפוי והרשות נתונה".

"ואפילו משה רבינו ע"ה לא השיג בשלמות סוד רשע וטוב לו צדיק ורע לו, שהוא סוד הגלגול".

ולדבריו לידת הממזר היא בעצם רחמים על הנשמה האומללה. 

והשלים העניין בספר עמק המלך [שער ה - פרק עא]:

"הנשמה הפגומה מפני רוע מעלליה, צריכה לתיקונה לרדת לגנות הממזרים, וצריך להיות זמן מה הקצובה לו מאדון העולם, באותו הממזר, ואז ירחמהו השם יתברך, ויבראהו בגוף אחר קדוש וטהור, אחר שהשביע אותו הקב"ה חרפה ובושה שדחו אותו מכל שערי צדק, אחרי בכייתו ימים רבים, ואז ישיג גוף אחר, ויבנה כבראשונה. ואחר כך ינחמהו השם יתברך".

 התורה [שחיברה בורא עולם המכיר את המציאות על כל מימדיו] הכירה במהותם של פגמים רוחניים, כשם שהרפואה מכירה בפגמים גנטיים. ולכן היא מזהירה את הנאמנים לה מלהתחבר עם זה שנולד מיחסים שליליים המנוגדים כליל לערכי המוסר הבסיסיים, חוקים אוניברסאליים האמורים להיות בלתי עבירים אצל כל בעלי דעת וחפצי חברה מתוקנת. 

 מלבד כל ביאורי המקובלים על מהותה של הנשמה השוכנת בתוך גוף הממזר. יש בכך פן יותר פשוט. איש ואשה הניגשים לבנות את ביתם, ולכרות ברית נישואין עם בת או בן הזוג, ברית שלא תופר בשום מצב, ברית שתהיה עמידה ויציבה מול כל פיתוי, הם אמורים לעשות זאת על יסודות איתנים וחזקים. קשה מאוד לבנות בית נאמן ויציב עם בן או בת זוג שנולד ובא לעולם מההיפך הגמור, מיחסי אישות בוגדניים, יחסים ההורסים אושיות חברה מתוקנת ומסדרת. ולכן הזהירה התורה על נישואין עם אלו שנולדו כתוצאה מיחסי בגידה.

 המחשבה על הילד שיוולד, אמורה אף היא להוסיף על הרתיעה של ההורים העומדים לפני מעשה בגידה, קיום יחסים עם אשת איש, אחת משבע מצוות בני נוח, המוסר המחייב כל בני אנוש. הורים שלא לקחו את העניין בחשבון, חטאו בכפליים, ואין להם ללון אלא על עצמם. וכך אמרו חז"ל במשנה במסכת חגיגה [פרק א משנה ו]: (קהלת א) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ מְעֻוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקוֹן? זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר!!!