הלכות ועצות לזמן האירוסין

לכבוד השואלת,

מזל טוב ויהי רצון שתהא החתונה בשעה טובה ומוצלחת.

אנסה להסביר את המצב לפי המובן לי, ואקוה שיהא בזה תועלת לכם.

הדרך הנכון בהחלטת זוג שמחליטים שרוצים להינשא, שתקופת האירוסין לא תתארך יותר מידי; וכאשר מתארך יותר מן הצורך, זה גורם באופן טבעי שאדם (הרבה פעמים הגבר) שנקלע למצב לחוץ או מתוסכל.

כי הקב"ה ברא בטבע האדם צורך להנשא, ואז תהיה הנגיעה והקירוב לבת הזוג מותרת וטבעית. אבל מצד שני, אסר הקב"ה את הנגיעה באשה שאין מתחתנים איתה - ולמעשה נכלל ארוסתו שאסורה לחתן עד שיתחתן בפועל.

ונמצא שתקופת האירוסין היא מצב ביניים שקשה במיוחד לדתיים  - כי למי שאין לו תורה בחייו, אז הרי הם נוהגים כנשואים אפילו לפני הנשואים; ולהיפך, למי שהם חרדים כמו החסידים, אז לא רואים אחד את השני מזמן האירוסין ועד החתונה. והכי קשה היא המצב הביניים, אשר כן רואים אחד את השני, ובכל זאת נוהגים בכל איסורי הקריבות.

כי מה שאת צריכה להבין, שהמצב הזה בדרך כלל יותר קשה לגבר מן האשה; כי ככל שמתרבה הזמן ביחד מתקרבים הלבבות. ובאופן טבעי, הדבר מביא לידי קירוב במעשה גם כן.

לכן זה מה שראית בספר ההדרכה כל מיני הרחקות שנראות מוגזמות, הכל נעשה בכונה הזה, כדי למנוע את התפרצות הרגש שיכול לצאת לפועל אחרי זמן ממושך של בילוי זמן אחד עם השני - ובפרט מצד הגבר.

כי הרגשות האלו שמתעוררות, הן אינן נעלמות: או שהן יוצאות בביטוי בפועל או שהן נהפכות בתוך האדם לרגשות של תסכול ותרעומת כלפי הזולת.

גם לנסות להקל בהרחקות, וכגון להקל בנגיעה, אינו עוזר; כי ההקלה הזו מביאה לידי תגבורת של ההרגשות עוד יותר גדול, ואז הם דוחפים עוד יותר להתקרב למעשה או להיפך, להתהפך לידי תסכולים.

~~~

והואיל ואת אומרת במכתבך "הלואי והיינו במקום הזה, אבל לצערי אני מרגישה שאם ננהג לפי ההלכות הכתובות בספר הקשר שלנו יהפוך לניסיון לחקות משהו שאנחנו לא", כלומר שאת מרגישה שאת צריכה להראות קצת קשר, אבל באותו זמן להרחיק את כל ביטוי של קשר חזק השייך לזמן הנישואין עד לאחרי הנישואין, אז מן הצורך למצוא לכם איזה דרך אמצעית.

אבל זהו הענין - אין כאן דרך אמצעית שאפשר להצביע עליו שיחזיק טוב לכל הזוגות. אלא החתן והכלה עצמם יצטרכו לעמוד על זה ולהיות אמיתיים עם עצמם ואחראיים על עצמם; שאם המצב נעשה יותר מידי קרוב (באופן פנימי-רגשי), אז יתרחקו ליום או יומיים. ואם הדברים מתנהלים באופן נורמלי, ואינם גורמים שום תסכולים או תרעומת בין בני הזוג, אז אפשר ללכת הלאה.

אבל כדי לעשות את כל זה באיזון הנכון, את צריכה להבין טוב את מה שנרשם לעיל בחלק הראשון; כלומר, באופן טבעי ככל שהזמן מתארך ביחד, ישנם יותר ויותר סיכויים שריגשות הקירוב יתהפכו לריגשות של טינא ותסכול. זה יכול להתבטאות, שיום אחד הכל נראה טוב ויפה, ופתאום עולה איזה נושא קטנטן, וכגון, האם לממן מהמתנות שלכם את הנסיעות של חבר שלו שרוצה להגיע על החתונה או משהו כדו' שאינו שייך בישירות לקשר שלכם, ומהתל הזה נעשה הר גדול. ולכן תצטרכו להיות פתוחים ביניכם וערים לגבי הריגשות שלכם, וכגון, כשהחתן ירגיש שהוא צריך ללכת הביתה מוקדם באמרו ש"קשה לי עכשיו"; או שאת תשאלי אותו לפעמים, "האם קשה לך?", אז תצטרכו להבין אחד את השני ולפרוש מלבלות את הזמן ביחד לאותו יום או ליומיים עד שיחזור הדבר לאיזון, ואין לקחת את הפרישה הזו באופן אישית כמו פגיעה.

~~~

 ​והיוצא מן הדברים, שאתם בעצמכם תהיו אחראים לשמור על האיזון של מצבכם. וכגון, אם תסעו ברכב לעשות סידורים למספר מוגבל של שעות באמצע היום, הרי בדרך כלל לא יתעוררו הריגשות יותר מידי. אבל אם התארכתם באותו יום, וכגון שהייתם נוסעים ביחד להרבה שעות (כגון מחמש שעות ולמעלה), ואתם חוזרים בערב מאוחר למקום כפרי וחשוך, הרי זה כן נחשב ייחוד, וכמובן שבאותו מצב יתגברו ריגשות הקירוב. וכן תצטרכו מלכתחילה להזהר מליכנס למצב כזה.

וכן אם אין זה מעורר ביניכם שום רגש מיוחד כאשר את שואלת בשלום החתן, אין צורך ליזהר; אבל אם דבר מסויים כן מעורר רגשי קירבה, וכגון אם החתן קורא לכלה בשם חיבה שאינו מורגל לקרותה, או שמבטא ביטוי של חיבה שמביעה רגש חזק או קירבת יתר, מזה כן צריכים להיות זהירים, ואם אחד או השני מרגיש ש"קשה להם", כלומר שמתגברים ריגשות הקירוב הדורשים ביטוי, והזמן של ביטוי אותם הרגשות אינו אלא אחרי החתונה, אז יש לפרוש מן הבילוי של הזמן ביחד עד שיחזור הדבר לאיזונו.

ואקוה שדברים אלו יסייעו לך בקביעות הגדרים שביניכם בתקופה זו.

ואסיים בברכה, שתזכו לשמור על האיזון בתקופה זו וליכנס ביחד לחופה בשעה טובה ומוצלחת בלי שום מכשול, ושתזכו לבנות בית נאמן בישראל ולהקים דורות ישרים ומבורכים.

בברכה, 

רב נחום