צער בעלי חיים בחברות המזון

בס"ד

 

שלום וברכה,

 

אתה שואל על נושא רגיש, הנוגע לנושא פסיכולוגי המגיע עד נימי הנפש הדקים ביותר.

 

נפש האדם בעולם הזה היא בהמית, ויש לאדם כח אהבה מוגבל כבן אנוש.

כאשר האדם מרחם על בעלי חיים יותר מידי - זה תמיד על חשבון אהבתו לאחיו בני האדם.

 

בעלי החיים נבראו לתועלת האדם, ולכן נצרך האדם לעשות פעולות "בשריות" שיזכירו לו את תכליתו הרוחנית כאדם לעומת בעלי החיים, וגם כי רחמים צריכים סולם העדפות.

 

לאחר המבול, ועד הגאולה, הקב"ה החליט כי הבשר יהיה חלק מתיקון האדם. לכן יש צורך באכילת הבשר כדי להגיע לשמחה גם בעצם עבודת השם, ונוח לה לבהמה שנבראה לתועלת שמחת האדם ועלייתו הרוחנית בעבודת השם יתברך. כי זוהי תכלית הבריאה כולה, גם של האדם וגם של בעלי החיים, לפאר ולהגדיל את שם ה'' ולהנות מכל מה שברא.

 

דרגתו הרוחנית של האדם מתבטאת גם בעצם העובדה, שהותר לו מעשה שחיטה, אך אסור לו לנהוג עם הבשר בהפקר (עליו לרחם על בעלי החיים ועליו לקבור את הדם!), דהיינו לגלות רחמנות היכן שהותרה לו לכאורה ה"אכזריות",ותיקון שכזה אצל האדם הוא גדול יותר מאשר התנזרות, כי תכלית היהודי היא לרומם את החומר ולא להתנזר ממנו, להשתמש במה שהותר לו בדרך של אהבה ורחמים, גם היכן שנדרשת עזות וקושי לב.

וראיתי פעם אחת במו עיני כיצד ראש הישיבה שלי הרב יעקב סגל שליט"א הסתובב בכל הישיבה כדי לחפש "לחם יבש"... עקבתי אחריו בתמיהה עד שאחרי מאמצים הוא מצא במחסן לחם יבש והרטיבו במים, וזאת כדי להאכיל בו תרנגולות שישבו בארגז ונועדו לכפרות באותו היום! ראש הישיבה הסביר להפתעתי כי על אף שהתרנגולות נועדו לשחיטה בעוד מספר שעות, הם עדיין בחזקתו ואינם בגדר הפקר, והתורה חייבה את האדם להאכיל את בעלי החיים שברשותו לפני שהוא עצמו ניגש לאכול, ולכן לא העז ראש הישיבה לאכול ארוחת צהריים לפני שהאכיל את התרנגולות המקרקרות שבארגז... לאחר שראיתי זאת במו עיני, הבנתי לראשונה עד כמה גדולה מידתו של יהודי שומר מצוות, שאינו מתנזר מהעולם הזה אלא משתמש בו בדרך של עלייה רוחנית.

 

אדם דתי שנמנע מאכילת בשר - פוגם בחמישה דברים:

1) ההכרה השכלית בתכלית הבריאה, המזכירה לו תדיר שכל העולם כולו, כולל בעלי החיים שבו, נבראו לתועלת עלייתו הרוחנית.

2) פגיעה ביכולת הרחמים והאהבה שלו כלפי בני אדם, כי יכולת הרחמים ואהבה שלו מוגבלת בעולם הזה, ועל כן רחמנותו תהיה לו למוקש.

3) הפסד בעלייה הרוחנית, כי הבורא החליט שבתקופה גשמית זו הבשר יהיה סולם לעלייה רוחנית בסעודות מצווה ושמחה לעבודת הבורא.

4) הפסד בהנהגת התורה כלפי העולם הזה, כי התורה מלמדת את האדם שלא להתנזר מהחומר אלא להשתמש בו בחוכמה, וזאת כדי לגלות רחמנות אפילו היכן שהותרה מידת אכזריות.

5) הפסדת בעלי החיים, ברובד הקבלי והנסתר מאיתנו, בגלל הנשמות המגולגלות בהם שבאות לתיקון על ידי שחיטתם לסעודות מצווה, ועל ידי זה מתקדמות בעצמן בסולם הבריאה של דומם-צומח-חי-מדבר.

 

ראה עוד:

 

בברכה,

דניאל בלס