חילוניים מאושרים

עלינו להבחין בין שמחה, שהיא זמנית ולעיתים אף שקרית, לבין אושר אמיתי. שמחה ניתן להרגיש גם מדבר שטותי, מבידור, בדיחות, שירים וכיוצא בהם. אדם שהוא שמח אינו בהכרח אדם מאושר. מישהו מדוכא עשוי לפעמים לצחוק מדבר מה, אך אין הדבר משנה את העובדה שהוא עדיין מדוכא. לעומתו חייל בתפקיד חשוב מאוד בקרב, יכול להיות מאושר ונלהב מאוד אפילו כאשר הוא רעב ועייף.

המילה "אושר" מגיעה מהמילה "אישור", ופירושו שאדם מרגיש טוב עם מעשיו, ומרוצה מעצמו. כאשר אתה שומע מוזיקה או בדיחה מוצלחת - אתה אמנם חש שמחה זמנית, אך לא אושר. ועובדה שכאשר העניין הזמני נגמר, חוזרת תחושת הריקנות בחיים. לעומת זאת כאשר אתה מתפלל ומקיים מצוות - אתה חש אושר אמיתי, כי יש אישור למעשיך: אתה יודע שאספת יהלומים לעולם הבא, תיקנת את נשמתך, קירבת את עמך לגאולה השלמה, וקידמת את עצמך רוחנית. השמחה שלך פנימית כי אתה מבין שמעשיך רצויים לפני בורא עולם.

המצוות מחברות אותך להשם, לנשמה האלוקית שבך, ועושות אותך מאושר, ולא רק שמח. שים לב כי יום שבו הנחת תפילין - אינו דומה ליום שבו לא הנחת תפילין. התפילין משרות עליך קדושה לאורך היום, וגם מכניסות בליבך תחושת סיפוק מעצמך, כבישת יעד, ניצחון נוסף על היצר הרע, והקרבה קטנה שהקרבת למען הקב"ה הרוצה בטובתך הנצחית. כל היום כולו מרגיש שונה לאחר שהנחת תפילין, ותחושה זו נשארת ברקע של חייך. אינך חש עוד ריקנות כשאתה מקיים את רצון השם, כי אתה מאכיל את נשמתך, ומי שמאכיל את נשמתו, אינו רעב לעולם.

חז"ל לימדו אותנו: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הירבה להם תורה ומצוות " (מכות דף כג, עמוד ב). מכאן שהמצוות נועדו לזכות אותנו, להרבות לנו זכויות לטובתנו. כל מצווה שאנו מקיימים מקרבת אותנו לקב"ה, והופכת את החיים הארציים שלנו לרוחניים יותר, ולכן גם, למאושרים יותר.

בברכה,

דניאל בלס