אבר מן החי

לכבוד השואלת,  

כך כותב הרמבם (בהלכות מאכלות אסורות פרק ה הלכה א):

מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה "לא תאכל הנפש, עם הבשר" (דברים יב,כג), לאסור אבר שנחתך מן החי; ועל אבר מן החי נאמר לנוח "אך בשר, בנפשו דמו לא תאכלו" (בראשית ט,ד).

כלומר, איסור אבר מן החי מתכוין למצב שאדם חותך ומפריד חלק מן הבהמה לאוכלו כאשר הבהמה עדיין חיה. משא"כ בשחיטה, דהוי חיתוך בצואר הבהמה הדומה לחבלה ולא חיתוך של הפרש חלק ממנה; ורק אחרי שמתה הבהמה מתוך החיתוך, אז אפשר להפריד את אבריה. 

וברור שדוקא כאשר מפרידים חלק מן הבהמה לאוכלו כאשר הבהמה עדיין חיה, יש בזה אכזריות; מה שאין כן אחרי שהבהמה כבר מתה. ולגבי השחיטה בעצמה, גם אני הבנתי ששחיטה כשרה היא הדרך הכואב הכי פחות לבהמה.

~~~

ראיתי מובא בשם הרב שמשון רפאל הירש ז"ל: ש"כל נער (נערה חס"ר ה"א) שבתורה, יש בכללה גם קטנה."  ונמצאנו למדים, שמדובר בפרשיות אלו אודות נערה כזו הנמצאת עדיין ברשות אביה, שהיא מבת 12 -12.5, וגם שייכים כל דיני הפרשה לאונס את הקטנה (מגיל 3 ומעלה) (כתובות מ:).

בברכה, 

רב נחום