כיבוד הורים שהצגרשו

לכבוד השואלת, 

קשה לשמוע על המצב הזה, מה שעובר עליכם ועל האמא. 

ישנה הלכה בהלכות לשון הרע (ספר חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל י'-אות ד', הג"ה יד): שאם מישהו סיפר לשון רע אודות אדם אחר שבייש אותו, יתכן שמותר לספרו לפי שיש בזה תועלת למספר [וזהו בתנאי שיקיים גם שאר התנאים שנזכרו שם באות ב' ושהשומעים לא יקבלו את הדברים במאה אחוז] - מכיוון שעל ידי שיספר לאחרים שאין הוא באמת אשם בדבר, ועל ידי שיראה וירגיש שאחרים מצטערים [איתו] על צערו, ע"י זה יתמעט הצער והבושה שנשאר לו בלבו עקב הבושה שביישו אותו, עיין שם. 

ועל פי זה דנו פוסקי זמנינו שיתכן להרחיב הלכה זו לכלול גם בכל מקרה כאשר עבר על האדם סוג של צער שהוא נושא בלבו, והוא מוציא את זה לאחרים (וכמש"נ במשלי (יב-כה): "דאגה בלב איש ישיחנה - ודרשו חז"ל: ישיחנה לאחרים (יומא עה:)) - שכאשר כוונתו רק להקל מעליו צערו, ולא בכדי לספר דבר שלילי על הזולת - שיהא מותר לספר, לפי שיש בזה תועלת למספר להוציא מלבו את צערו [ומותר לו לספר דוקא כאשר יתקיימו גם שאר התנאים שבכלל י' אות ב' וכאשר השומעים לא יקבלו את הדברים במאה אחוז, וכנ"ל].

אם כן בנוגע למצב שהזכרת, הרי יתכן שאין עיקר כוונת האמא לדבר על האבא בדוקא בכדי להשפיל אותו, אלא יותר להפיג את הצער שבלבה ע"י שהיא מרגישה שגם אחרים מצטערים על צערה. ואם כך הדבר, יש לדיבורים שלה דין של דיבור לתועלת, וכן יתכן מאד שהיא גם ממלאית את שאר התנאים שנזכרו (שם) באות ב', ואם כן, אין לדיבורים שלה דין של לשון הרע - ובלבד שהשומעים לא יקבלו את הדברים במאה אחוז.

[ובנוסף לזה כאשר זוהי אמא שמדברת להפיג צערה, נלוה לשמיעתה גם המצוה של  כיבוד אם, אשר ידוע מהגמרא (קידושין לא.) שמצוה זו מחייבת את האדם ואפילו כאשר האמא עושה דברים חריגים ואינם מקובלים.]

ולמעשה נראה ליעץ לך, שתנסי להסתכל על הדיבורים שהאמא מדברת, לא כמו אודות עובדות והשמצה, אלא שהיא משתמשת בביטויים חריפים בכדי להביע ולהמחיש את הצער שעובר בלבה.

ועצתי, שאל תנסי לדון איתה אחרי דבריה, ולהכנס לשיחה איתה אם כן נכון או לא נכון איזו נקודה ספסיפית שהיא הזכירה. אלא תנסי רק לענות לה: "אמא, אני מבין אותך. קשה לי לשמוע איזה צער נורא עובר עליך". ותראי שיתכן שהיא מגיבה אחרת.

ואם בכל זאת קשה לך להתמודד עם שמיעת דברים אלו, ועם הביטוי מתוך צערה אודות מעמדך ומעמד שאר הצאצאים - שהיא מרגישה שעומדים "נגדה", אז תנסי לדבר איתה פחות (ולפחות פעם אחת בשבוע וכגון לפני שבת, כדי לברך אותה בשבת שלום) ותתחילי את השיחה ב: "אוי, אמא, חשבתי על זה עוד פעם השבוע; כל כך כואבת לי בשבילך ולדעת מה שעובר עליך". ואז תמשיכי ותסיימי בלי אריכות, "אבל, עכשיו זה ממש מתקרב לשבת ויש לי עדיין דברים להכין. רק רציתי להגיד לך שבת שלום , ושאני חושבת עליך".

ויהי רצון שיעזור לך הקב"ה לכבד את האמא ולעזור לה להקל קצת מעליה את כובד הדבר הנורא הזה, ושתזכי לתת לה נחת ממך וממשפחתך,

בברכה, 

רב נחום