בדיני ווסתות

לכבוד השואל, 

"וסת קבוע" - היינו שבשלוש הפעמים האחרונות הופיע הוסת בדיוק כמצופה (בדרך כלל בהפרש זמנים קבוע או סמוך מיד לתופעה גופנית מסוימת).

"וסת שאינו קבוע"  - שהוסת אינו מדייק בהופעתו.

אם יש לאישה וסת קבוע חייבים בני הזוג לשמור על פרישה סמוך לוסת במועד בו עומד הוסת לבוא. אם הוסת עומד לבוא בלילה – האיסור הוא כל הלילה, ואם ביום –כל היום (יש מחמירים לשמור על פרישה גם ביום או הלילה שלפניו). אם בכל זאת לא הופיע הוסת בזמן, תבדוק האישה את עצמה באותו יום או באותו לילה בדיקה עמוקה כבדיקת הפסק טהרה, ואם בד הבדיקה נקי –הם מותרים זה לזה לאחר סיום אותו יום או אותו לילה. אם שכחה לבדוק בזמן –נשאר איסור "פרישה" עד שתבדוק.

כשיש לאישה וסת שאינו קבוע יש לחשוש שמא יופיע הוסת באופן בלתי צפוי ועל כן קבעו חכמים שלושה תאריכים בהם על בני הזוג לנהוג פרישה סמוך לוסת:

א. בתאריך העברי של החודש בו התחיל הוסת בפעם האחרונה (שמא הוסת יופיע אצלה באותו יום לפי החודש העברי). לדוגמא: אם הוסת התחילה בכ"ה בכסלו, בשעות היום, ינהגו פרישה סמוך לוסת בכ"ה טבת ביום.

ב. ביום השלושים מיום תחילת הוסת (שמא יופיע הוסת, כפי שמצוי אצל נשים רבות, ביום השלושים. ראוי לציין כי יתכן שיום השלושים הוא אף תאריך הפרישה שנזכר לעיל אות א.) לדוגמא: אם הוסת התחל ביום שני בלילה ינהגו פרישה כעבור ארבעה שבועות ביום שלישי וינהגו פרישה בלילה וביום (יש מחמירים לפרוש גם ביום הל"א).

ג. כעבור אותו מספר ימים שחלפו בין מועדי התחלת שתי הוסתות האחרונות (שמא יופיע הוסת באותו הפרש ימים בו הוא הופיע בפעם האחרונה). לדוגמא: אם אישה התחילה לראות וסת ביום ראשון בבוקר וכעבור חמישה שבועות התחילה לראות ביום שלישי בבוקר – צריכה לנהוג פרישה כעבור חמישה שבועות נוספים ביום חמישי.

אם הוסת הופיע בפעם האחרונה סמוך מיד לתופעה גופנית מסוימת יש לנהוג דין "פרישה" נוסף למה שהתבאר לעיל, במקרה שתופעה זו תחזור פעם נוספת.

אם לא הופיע דם בכל פעם מהימים הנ"ל, יש לעשות בדיקה באותו יום, כפי שהתבאר לעיל והם מותרים זה לזה עד חובת הפרישה הבאה.

כדי לדעת כיצד לנהוג בשמירת דין זה וכיצד להשתמש נכון בכללים דלעיל –ראוי ללמוד בספרי הלכה המפרטים את כל המצבים.

\(הסיכום לקוח מאתר: https://taharat.com/

בדרך כלל יש לאשה ימים שמוחזקת שאינה רואה בהם, לפי שיש זמן בין ווסת אחד לשני. וימים האלו שהיא מוחזקת שלא לקבל את ווסתה ושלא לראות בהם נקרא בלשון הפוסקים: "ווסת תרומת הדשן".

אבל יתכן גם מציאות נדיר כזו שיש לאשה לחשוש לווסת כבר מיום אחרי הליכתה למקוה - זכורני שראיתי שאלה כזו בפתחי תשובה ביורה דעה ח"ב. [אבל זה נדיר, ומי שיש לו מצב כזה חייב להיות בקשר עם מורה הוראה שידריך את בני הזוג מה עליהם לעשות.] 

בברכה

רב נחום