איך הקורבנות מכפרים?

לכבוד השואלת, 

אלו דברי הרמב"ן הקדוש לפרשת ויקרא (פרק א - ט):

"כי בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשבה ובדבור ובמעשה, ציווה השם כי כאשר יחטא יביא קורבן, יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה, ויתוודה בפיו כנגד הדבור, וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאווה, והכרעים כנגד ידיו ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו, ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו, כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלוהיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו ויישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקורבן הזה שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש, וראשי אברי הקורבן כנגד ראשי אבריו, והמנות להחיות בהן מורי התורה שיתפללו עליו."

 נמצא שענין הקרבנות גורם להתעוררות ריצוי האדם לאלוקיו - וזהו עיקר הכפרה.

ומה שהתרנגול או הבהמה "מוסרים את נפשם" בשביל לקרב את האדם לבוראו, אין זה באשמתם אלא זהו זכותם. 

כי כולם מודים שתכלית בריאת עולם הזה היה בשביל האדם, וכמבואר בפרשת בראשית. ותכלית האדם בעולם הזה הוא לקרב את לבו לבורא העולם. 

ולכן כאשר הבהמה או העוף יכולים לסייע בתהליך הזה, הרי זה זכות בשבילהם שהם מקיימים את תכלית העולם. 

ויש להם שכר על זה - שלא תלוי בכוונת האדם בזמן הקרבן, כי הרי הם בעצם מסרו את נפשם - וכמו שאמרו חז"ל (במדבר רבה פרשה כ"ג-ט') בקשר לשני פרים שהביא אליהו הנביא ז"ל להקריב בהר הכרמל. 

בברכה, 

רב נחום