חברה והשקפה
שאלה על פרשת בראשית
- כ"ג תשרי התשע"ה
שאלה
בפרשה הקב"ה אמר לאדם הראשון שאם הוא יאכל מעץ הדעת טוב ורבע הוא ימות , אולם לאחר שאכלו אדם וחוה מעץ הדעת טוב ורבע הם קיבלו עונשים קשים אבל לא מתו כמו שהקב"ה אמר. איך זה יכול להיות? שהקב"ה אומר משהו במפורש וזה לא קורה? (אם תוכל גם להפנות למפרשים שמדברים על השאלה הזו אשמח) תודה רבה...
תשובה
שלום וברכה
הנה מדברי רבותינו בעניין זה
רמב"ן בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק יז
ביום אכלך ממנו מות תמות - בעת שתאכל ממנו תהיה בן מות. וכמוהו ביום צאתך והלכת אנה ואנה ידוע תדע כי מות תמות (מ"א ב מב), שאין הכוונה שימות מיד בו ביום, ואין הכוונה לידיעה בלבד שידע שימות, כי החיים יודעים שימותו כלם. אבל הכוונה כי בעת שיצא יהיה חייב מיתה למלך, והוא ימית אותו כאשר ירצה. ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו (במדבר ד כ), ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו (ויקרא כב ט), אין ענינם אלא שיהיו חייבים מיתה וימותו בחטאם זה:
ועל דעת אנשי הטבע היה האדם מעותד למיתה מתחלת היצירה מפני היותו מורכב, אבל גזר עתה שאם יחטא ימות בחטאו כדרך חייבי מיתה בידי שמים בעבירות, כגון זר האוכל תרומה (ויקרא כב י), ושתוי יין (שם י ט), ומחוסר בגדים ששמשו (שמות כח מג), וזולתם, שהכונה בהם שימותו בחטאם טרם בא יומם. ולכך אמר בעונש עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב בטבעך (להלן ג יט). וגם מתחילה היה אוכל מפרי העץ ומזרע הארץ, אם כן היתה בו התכה וסבת הויה והפסד:
ועל דעת רבותינו (עיין שבת נה ב) אלמלא שחטא לא מת לעולם, כי הנשמה העליונית נותנת לו חיים לעד, והחפץ האלהי אשר בו בעת היצירה יהיה דבק בו תמיד, והוא יקיים אותו לעד, כמו שפירשתי במלת וירא אלהים כי טוב (לעיל א ד):
ודע כי אין ההרכבה מורה על ההפסד אלא לדעת קטני אמנה כי הבריאה היא בחיוב. אבל לדעת אנשי האמונה האומרים כי העולם מחודש בחפץ אלוהי פשוט, גם הקיום יהיה בו לעד כל ימי החפץ. וזה אמת ברור:
אם כן ביום אכלך ממנו מות תמות, שאז תהיה בן מות, לא תתקיים לעד בחפצי. והאכילה היתה לו מתחילה לענג. ויתכן שפירות גן עדן נבלעים באיברים כמן ומקיימים את אוכליהם, וכאשר גזר עליו ואכלת את עשב השדה, ובזעת אפיו יאכל לחם האדמה, היה זה סבה להפסד, כי עפר הוא, ועפר יאכל, ואל עפר ישוב:
תולדות יצחק בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק יז
כי ביום אכלך ממנו מות תמות והנה לא מת באותו יום, וי"מ תהיה בן מות, וי"א כי יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים, וי"א כי ביום שישי חטא, וביום שישי מת. ונ"ל שאינה קושיא, שכן אמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת [יונה ג ד], וכששבו בתשובה לא מתו, ואדם חזר בתשובה כמאמר רז"ל. ולדעת הטבעיים, היה אדם מעותד למיתה מיום הבריאה, מפני שהוא מורכב, וגזר שאם יחטא ימות בחטאו כחייבי מיתה בידי שמים, שהכונה שימותו בחטאם טרם בא יומם, ומתחלה היה אוכל, אם כן היה בו התכה. ולרבותינו ז"ל, אם לא חטא, לא היה מת לעולם, שהנשמה העליונה נותנת חיים לעד, והחפץ האלהי אשר בו בעת היצירה יהיה דבק בו תמיד, והוא יקיים אותו לעד, ודע שאין ההרכבה מורה על הפסד, אלא לדעת המינים האומרים כי הבריאה בחיוב, אבל לדת משה שהעולם מחודש בחפץ אלוה פשוט, גם הקיום יהיה בו לעד כל ימי החפץ, אם כן ביום אכלך ממנו מות תמות, שלא תתקיים לעד בחפצי, והאכילה היתה לו מתחלה לעונג, ויתכן שפירות גן עדן נבלעים באברים כמן, ומקיימים אוכליהן, וכשגזר עליו ואכלת את עשב השדה ובזעת אפך תאכל לחם האדמה, היה זה סבה להפסד כי עפר הוא ועפר יאכל ואל עפר ישוב, כן כתב הרמב"ן.
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il