שאלה על פרשת בראשית

תולדות יצחק בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק יז 

 

כי ביום אכלך ממנו מות תמות והנה לא מת באותו יום, וי"מ תהיה בן מות, וי"א כי יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים, וי"א כי ביום שישי חטא, וביום שישי מת. ונ"ל שאינה קושיא, שכן אמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת [יונה ג ד], וכששבו בתשובה לא מתו, ואדם חזר בתשובה כמאמר רז"ל. ולדעת הטבעיים, היה אדם מעותד למיתה מיום הבריאה, מפני שהוא מורכב, וגזר שאם יחטא ימות בחטאו כחייבי מיתה בידי שמים, שהכונה שימותו בחטאם טרם בא יומם, ומתחלה היה אוכל, אם כן היה בו התכה. ולרבותינו ז"ל, אם לא חטא, לא היה מת לעולם, שהנשמה העליונה נותנת חיים לעד, והחפץ האלהי אשר בו בעת היצירה יהיה דבק בו תמיד, והוא יקיים אותו לעד, ודע שאין ההרכבה מורה על הפסד, אלא לדעת המינים האומרים כי הבריאה בחיוב, אבל לדת משה שהעולם מחודש בחפץ אלוה פשוט, גם הקיום יהיה בו לעד כל ימי החפץ, אם כן ביום אכלך ממנו מות תמות, שלא תתקיים לעד בחפצי, והאכילה היתה לו מתחלה לעונג, ויתכן שפירות גן עדן נבלעים באברים כמן, ומקיימים אוכליהן, וכשגזר עליו ואכלת את עשב השדה ובזעת אפך תאכל לחם האדמה, היה זה סבה להפסד כי עפר הוא ועפר יאכל ואל עפר ישוב, כן כתב הרמב"ן.