לגבי ענייני זיכוך טהרה וקדושה.

לכבוד השואל, 

1. "הבנתי גם שחלק הנפש היא רוחניות עבה ומגושמת שיש בה קצת טוב וקדושה בעצמותה, אבל הרוב רע וטמא ומגושם."

- זוהי הבנה טובה, אבל צריכים להוסיף לה: שמה שכתוב בספרים קדושים הלשון "הרע מעורב בה", אין הכונה לערבוב בעצם וכמו המערבב שתי סוגי משקאות ביחד, כי הרי זהו פעולה גשמית. וברור הדבר שהנפש הוא עצם רוחני ולא שייך בה השינוי כמו בגשמיים.

אלא הכונה לנטיה של הנפש.  

כלומר, בחלק הנשמה - רוב נטייתה לטוב; ובחלק הרוח - נטייתה בין טוב לרע שקול; ובחלק הנפש - רוב נטייתה הטבעית לרע. אבל אין רע כלל בתוך עצם הנפש.

2. "אך לא הבנתי, שהרי אם עצם לא משתנה, אזי איך יכול להיות שחלק הנפש הוא רע וטמא."

- נכונים דבריך, לא שייך להיות בעצם הנפש חלק שהוא רע וטמא, וכנז"ל תשובה 1. 

3. "שהנפש נזכרת בתורה לגריעותא, והנפש החוטאת היא תמות."

- זהו שדוקא חלק הנפש שנזכרת בתורה בקשר לענין החטא, כי הנטיה לפעולת הרע באה ממנה יותר מכל שאר חלקי הנשמה, וכנז"ל.

4. " ואפשר לזכך אותו, משמע כן אפשר לשנות עצם."

- הכונה ב"זיכוך", היינו שעל ידי הרגל המעשים טובים פעם אחר פעם, אפשר לגרום שנטיתה הטבעית של הנפש שרובו לצד הרע, יחלש, ותשאר עם יותר משיכה לטוב וכמו החלקים היותר עליונים של הנשמה. ואז הנפש "מזדככת", כלומר רצונה ונטייתה לרע היא עכשיו יותר עדינה ויותר קלושה מכפי מה שהיתה טבעה בשעת לידתה.

5. "אזי נגיד 60 אחוז מהעביות והמגושמות של הנפש הזדככה ונהפכה לרוחניות קדושה"

- הכונה לפי הנ"ל, שנטיתה של הנפש לצד הרע נעשתה יותר עדינה ב60% ממה שהיתה. אבל לעולם לא היתה שינוי בנפש בעצם, כי היא רוחניות טהורה. 

6. "אך אם אדם פוגם בעבירות, אזי לאט לאט הנפש מתעבה ומתגשמת והאור הרוחני הנקרא נפש הוא מתגשם ומתעבה "

- הכונה לפי הנ"ל היינו, שעל ידי כל עבירה שהנפש משתתף בה בפועל, נמשך נטייתה באופן יותר ויותר חזק לצד הרע; דומיא למי שמתרגל להרגל רע, שנעשה נטייתו לעשותה יותר ויותר חזק בכל פעם שחוזר ועושה אותה. אבל לעולם אין התגשמות בעצם הנפש הרוחני וכנ"ל.

7. "האם יכוּל להיות שהנפש תהיה מזוככת בתכלית הזיכוך בבחינת ביטול העביות והמגושמות שלה בתכלית בשלמות, במאה אחוז ממש? "

- כלומר, האם יכול להיות שהנפש תגיע למצב על ידי התרגלותה לטוב, שלא תהיה לה רצון ונטייה כלל לצד הרע ועבירה? 

והתשובה: כן. ומובא זה בספר תניא פרק יג, שכן היה מעלת דוד המלך ע"ה וכמו שאמר: "ולבי חלל בקרבי".

 8. "מה הכוונה שגם בידו ובכוחו הוא לא יאונה לו כל אוון?"

- לפי הנ"ל פירושו הוא, שעל ידי שעל ידו ובכוחו פעל להחליש את משיכת ונטיית נפשו  לרע כל כך, עד שאפשר לומר עליו שמצד משיכו הטבעית "לא יאונה לו כל און" - שלא ימשך כלל לצד הרע כבר.

9. "היינו מחמת שהתאוות הרעות יבטלו אזי הוא לא יוכל לפגום? או שהכוונה היא שמחמת שהנפש הזדככה בתכלית הזיכוך בשלמות ממש, לכן כ כולה אור רוחני קדוש ונעלה, ואור רוחני קדוש כל כך, הוא לא יכול להיפגם."

- הנכון הוא ההצעה השניה, ועל פי ההסבר הנז"ל.

10. "צריך להבין מה זה טהרה פנימית וטהרה חיצונית?"

- ענין ה"טהרה" פירושו, כאשר אדם שומר את מחשבתו ונטיית לבבו מלהתקרב לדבר חיצוני של עולם הזה המביא לידי חטא (וכמבואר במסילת ישרים פרק טז).

ופירוש שם המסילת ישרים, שישנו גם טהרה בפנימיות  בעבודת האדם את השם, והיינו כשתהיה עבודתו את השם לשמה ולא לכוונה של  איזו פנייה אישית שיש לו, ע"ש. 

11. "האם טהרה פנימית היא בעצם הנפש, וטהרה חיצונית שהיא לא בעצם הנפש אלא היא רק מסבבת את הנפש?"

- לפי הנ"ל, הטהרה היא סוג של התנהגות וכונה במה שעושה, ואינו שייך כלל לענין שב"תוך" הנפש, כי הנפש היא תמיד רוחניות טהורה בעצם, ולא שייך בה ערבוב כמו במהות גשמי, וכנ"ל.

12.  "אדם שזכה לזיכוך הנפש בבחינת "ונקה", שכל כולו טוב גמור... כנ"ל, ופתאום הוא נטמא באונס איך שהוא."

- בחינת "ונקה" היינו כנ"ל תשובה 7, שכבר אין לה רצון כלל לצד הרע; "ופתאום הוא נטמא באונס" פירוש הדבר שנמשך נפשו בעל כרחו להתקשר לדבר עבירה, שגלגולו לו משמיים מאיזה שהיא סיבה שפתאום היה לו מקרה , אז הטומאה הנגרמת עקב זה  בודאי אינו בתוכו, כי אין לה שום חלק אפילו בהרגל התנהגותו החיצונית. אבל לעולם אין ההיזק והפגם נכנס לעצם הנפש, וכנ"ל תשובה 1. 

13. ומה עניין הקדושה?

- מבואר במסילת ישרים שער הקדושה, שאדם אשר אפילו בשעת התעסקו במעשים הגשמיים המוכרחים לו מפאת גופו הנה לא תזוז נפשו מדביקותה העליון, הסוף הוא שהקב"ה ידריכהו בדרך הזה שהוא חפץ ללכת בה, וישרה עליו קדושתו ויקדשהו [בהשפעה של קדושה מלמעלה].

בברכה,

רב נחום