לתקן מידת עין רעה

לכבוד השואלת, 

אין דבר בעולם שאי אפשר לתקן.

"תיקון" פירושו: ה"חזרה לאיזון". 

ענין "עין הרע" פירושו, כאשר אדם אחד מסתכל על הזולת ברצון חזק לצמצם את השפעותיו. אין זה המצב הטבעי שבו נולד האדם. כל אדם בכניסתו לעולם הזה נולד עליז ושמח בחלקו, וכשהוא מקבל את המילוי של כל צרכיו הטבעיים, אין לו רצון שיצתמצם ההשפעה לזולת - להיפך, הוא מעוניין שכולם ירגישו טובים ומסופקים בצרכיהם כמוהו.

ה"עין הרע" מתפתח כאשר בן אדם גודל, ולא קיבל את המילוי בשביל כל צרכיו הטבעיים,  והוא מתחיל להתחרות עליהם עם האנושות שמסביבו. כעבור קצת זמן הוא מתחיל לראות את כל מה שנעשה בעולם שמסביבו כהתחרות; וכיוון שכולם מתחרים אתו, הרי הם האויבים והשונאים שלו, שהם כולם מעוניינים רק לתפוס את ה"דגל הנצחון" שבחיים - של מילוי של כל צרכיהם החיוניים - בשביל עצמם, ועל החשבון שלו. והוא מרגיש שהיה עדיף להם אילו הוא לא היה נולד בכלל, שאז היתה להם אדם אחד פחות להתחשבן אתו. 

ואדם המבוגר הזה, שעכשיו מרגיש מנוצל על ידי כל סביבותיו, מכיון שהוא רואה באחד שכן מצליח במעמד ובהתחרות החיים, ושהוא כן מקבל סיפוק לצרכיו על ידי קנין ידיו וחוזק השפעותיו - אפילו אם רק מראה את עצמו כך כלפי חוץ - התגובה הטבעית אצלו הוא רצון חזק שהלה יספוג צמצום במקור השפעותיו. והרצון הזה יוצא דרך העין וההסתכלות החזקה לכיוון המצליח, בזמן שרגשי הרצון החזק לצמצומו פועלים בו במסתכל.

ונמצא, שכאשר האדם רוצה לצאת מזה, הוא צריך לחזור למצבו הטבעי שהיה קיים בו בעת שנולד. כי מכיוון שאין "עין רעה" דבר שהאדם נולד אתו, רק שהוא דבר שמתפתח ומתדבק בו מתוך ההרגל, אז כמו שהרגיל את עצמו לתקופה ארוכה להסתכל על כולם בעין הרע עד שהתדבק בו ומרגיש כעת שזהו חלק ממנו, כך הוא גם יוכל להרגיל את עצמו שלא להסתכל בעין הרע - וכעבור פרק זמן, יחזור הדבר לטבעו ולמצבו המקורי. 

והדרך לעשות את זה על פי ספרי קודש, היינו לעשות שינוי קטן בהסתכלותו כל יום בעקביות, וכעבור ארבעים יום של שינוי כזה ברציפות, תשתנה משהו מהותי בהתנהגותו, עד שאח"כ יקל לו עוד יותר לחזור לגמרי למצבו הטבעי. 

וזאת אומרת למעשה, שמי שסובל מעין הרע, יקח על עצמו מעתה (בל"נ), שבכל יום, בפעם הראשונה שיזכור, שכאשר הוא רואה מישהוא מצליח באיזה תחום מסויים שהוא היה רוצה להצליח בו, והוא מבחין בתוכו  את התגברות הרגש של הרצון שהלה ינחול היזק ומפלה, אז יעצים עיניו לרגע ויחשוב לעצמו: "ריבונו של עולם, גם אני רוצה שיהיה לי סיפוק כמו פלוני. אני מבקש/ת ממך, שבזכות שאני עכשיו אסתכל עליו בעין טובה, ואני אחשוב "אני שמח שיש לך מה שאתה צריך", שבזכות זה גם לי תתן את כל מה שאני צריך, בכל התחומים."  ואז תפתח את העניים , ותסתכל על הלה במחשבה של "אני שמח שיש לך כל כך הרבה, שיהיה לך לבריאות."

ואל תעשי כן יותר מפעם אחת ביום (אלא אם כן יבוא לך ההרגשה לעשות כן באופן טבעית); כי כמו שנכתב לעיל, אם הולכים יותר מידי מהר בענין הזה, האדם יכול להשבר מזה, ואז לא יוכל להמשיך את עבודתו העקבית הנדרשת כדי לצאת מזה. אלא בשאר כל היום תתנהגי בתגובות בדיוק כמו שהיית מרגישה ומגיבה עד היום.

ובהתחלה תרגישי שתרגיל זה הוא דבר כבד וקשה לעשותו, ומרגיש שכמעט בלתי אפשרי לעשותו; אבל מי שיתחזק ויעשה את זה, אז כעבור בערך שבוע וחצי יתחיל להרגיש הקלה  בענין, עד שכאשר ימשיך לארבעים יום, יקל עליו הרבה יותר ויותר לעשות כן. 

ואם ימשיך בזה, וככל שנעשה לו יותר קל, יוסיף על הפעמים (לאט) שעושה את זה בכל יום, וינסה להתחבר בקרבו יותר ויותר להסתכלות החדשה "המפרגנת" במקום זו המצמצמת, אז אין ספק שיכול לצאת מן התרגלות הזו, וממילא לחיות חיים הרבה יותר תקינים וחיוביים.

בברכה שיתן לך השם יתברך את הכח לעמוד כעת בנסיון ולעשות את עבודה חשובה זו, ובזכות שכל אחד מישראל יסתכל על הזולת בעיניים טובות נזכה כולנו לכל מה שאנו צריכים ולמלא באמת את כל צרכינו במלוא סיפוקם באופן הכשר והנאות, 

רב נחום