גילוי סוד של חברה

לכבוד השואלת, 

לכאורה הסיפור לבעלך היתה מותרת, מכיוון שהנושא כבר נגע ללחץ שנוגע בינך לבינו. ועצם הסיפור לבעלך היה דבר טוב, והיה נכון בשבילך לעשות כן, כדי לאפשר לך לרדת מן הלחץ. [ראי ספר חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל י'-אות ד', הג"ה יד, היתר לספר דברים שלילים אם הם נאמרים רק בכונה להמעיט הצער שבלבו.]

רק מה שהיית אמורה לעשות, היינו, שלא להזכיר לבעלך כלל את שם החברה, רק לספר את הסיפור באופן כללי. 

ואם כבר הזכרת את שמה, אז יש לך לבקש מבעלך, שהוא ישמור הלאה את המידע בסודיות;  ובאם אפשרי לו, שינסה מה שיכול אפילו לשכוח עם מי אירע אותה המעשה. 

ולגבי תשובתך בענין זה, לא נראה שיש שיש לך להודיע לחברה הראשונה שספרת בכדי לבקש את מחילתה, כי זה אמור להכאיב לה עוד יותר. [ראי משנה ברורה סימן תר"ו ס"ק ג', שאם נראה שכאשר יודיע לחבר, עוד יסבול ויתבייש יותר מזה, אז לא יודיע לו את כל הפרטים. (ואע"פ שמשם משמע שלפחות את עצם החטא כן יודיע לו ויבקש מחילתו, בנידון שלפנינו יש לשקול שלא יהא נחשב לחטא כלל; וזהו משום שיש צד לומר כי איש ואשתו נחשבים אחד, ולא נחשב לגילוי הסוד החוצה כלל. ונראה לי , שעדיף לדון את המצב באופן כזה, מאשר לבייש בת ישראל ע"י שיודיעו לה שבעלה של חברתה שמע על מה שאירע לה. )] 

רק שנראה שאם תוכלי, תאמר לפני הקב"ה שאת מקבלת על עצמך בל"נ שמכאן ולהבא, שאם מישהי תגלה לך אינפורמציה אישית, את לא תגלה את השם שלה, אפילו אם יש צורך מצד שלום בית או משום איזשהו סיבה שמותר לך, לספר את כל הסיפור לבעלך [אלא אם כן באותה הזדמנות תהיה סיבה מוכחת שיש צורך דוקא לגלות את השם לבעלך; אבל לא כאשר אינו דרוש לבעלך כלל לדעת את השם].

בברכה, 

רב נחום