שאלה בספר "הצופן"

לכבוד השואלת, 

היסוד שכתב הרב זמיר שליט"א נלקח במקורו מספרי קודש שמבארים כן בפירוש. 

ולכן אם אנו רואים למעשה ההיפך היום, אין זה אלא כי משהו השתנתה בחיצוניות  - אבל פנימיות האומות, המציאות היא כמו שמבואר. 

~~~

אני מבין את השינוי בחיצוניות כיום באופנים הבאים:

1) "ישמעאל נטל את הרציחה והם סמל הרציחה היום "

- ענין הרציחה בישמעאל נובע בעצם מתוך זה, שבאמת משום שהמידה שלהם היא החסד והאהבה הרעה (בספרי קודש מבואר ששני מידות אלו הולכים ביחד) ,  וענין הרעה שבמידה,  היינו כאשר משתמשים בה באופן קיצוני (וכמבואר ברמב"ם בשמונה פרקים, פרק ד'). נמצא שהיחס של ישמעאל להקב"ה אינה באיזון, כי האהבה שלו היא רעה וקיצונית, שהם אוהבים את הקב"ה  כל כך עד שהם מוכנים להרוג אחרים (וגם את עצמם) "בשבילו" - וזה טעות, כי זה אינו באמת מה שהוא יתברך רוצה.

2)  "במסורת ובחוקים שלהם מקבלים עונש מוות על ניאוף וג"ע ."

- אין מזה אלא ראיה, שבפנמיות בעצם יש להם דחיפה גדולה   עד שזה דרך היחיד שעל ידו אפשר להכיל ולרסן 

3) " בג"ע, ניאוף וכו' המערב היום (עשיו) בשפל המדרגה מכל הבחינות. "

- שמעתי הסבר מהרב מענדל קעסין שליט"א שיש שלשה חלקים ליוצאי עשו בעולם היום: רוסיה, אירופה, וארצה"ב.

רוסיה לקחו לעצמם את חלק הגבורה של עשו (ושמה לא רואים כל כך את הפרצות בעניני צניעות כמו בעולם המערבי) - והם גם נוטים יותר למלחמה ולחרב ואפילו כיום; אירופיה הם חלק הרמאי של עשיו - להראות מלמעלה שהכל טוב ; וארצה"ב היא חלק החסד שבעשיו. 

ועל פי זה, כן מסתדר שבבוא אחרית הימים, כאשר כל הדרכים נעשים יותר ויותר קיצוניים, שחלק החסד (אפילו שנובע מעשו) יתהפך לעניני אהבה וחסד  בקיצוניות המתבטא בירידה מהוממת בגדרי הצניעות. 

בברכה,  

רב נחום