הלכות ומנהגים
שאלה לרב פנגר
- י"ב חשון התשע"ה
שאלה
הרב פנגר בהרצאה שנקראת "עבדי הזמן" מזכיר שלא מצא בתורה את המילה "דת" הרי בפרשת וזאת הברכה כתוב "אש דת למו"(פרק לג פסוק ב) ותירגם אונקלוס "אישתא אורייתא יהב לנא" רואים שדת זה תורה? אם כבוד הרב יוכל לענות לי תודה מראש
תשובה
שלום וברכה
הינך צודק שהתורה נקראת כאן דת וכמבואר בדברי הרש"ר הירש דברים פרשת וזאת הברכה פרק לג פסוק ב
מימינו אשדת למו. "אש דת": שתי התיבות האלה הכתובות כתֵיבה אחת מהוות מושג אחד. "דת" מצוי רק כאן כשם המגדיר את מושג התורה. כביכול, הוא המושג הקוסמי של התורה והוא מגדיר את משמעות התורה בסדר עולמו של ה'. "אש" היא הכח היוצר תנועה, שינויים וחיים בכל היצורים הפיסיים; היא האש השחורה, כפי שחכמים קוראים לה (דברים רבה, עקב, ג, יג), האש הכהה הסמויה מן העין שבאמצעותה מתבצע החוק הנצחי של העולם, שניתן בידי ה' והשולט בכל יצוריו. חוק זה מתקיים בכל היצורים שלא מדעתם ושלא לרצונם; הוא נקבע על ידי הדעת העליונה והרצון העליון, כי ה' קבעו ורצה בו והוא מבצע אותו על ידי רצונו הכל - יכול. חוק זה שולט גם באדם שהוא היציר שנועד לחירות מוסרית, אך אין הוא מתקיים בו שלא מדעתו ושלא לרצונו אלא הוא ניגש אליו על מנת שיקבל אותו בחירות רוחו ורצונו. חוק זה הוא התורה. התורה איננה אלא חוק ה' שנאמר אל האדם ושמתקיים מאליו בשאר כל היצורים. כאשר האדם מקיים את התורה, הוא עושה מדעת ובחירות את מה ששאר כל היצורים עושים בלא דעת ובלא חירות; התורה היא ה"אש שהפכה לדת". ו"מימינו": ימין ישע ה' הסועדת והתומכת (ראה שמות טו, ו ופי' שם) היא שהושיטה לו אותה אש - דת. האדם הוא נבוך, חסר ישע ונטול משענת אם אין בידיו התורה הזאת המבארת לו את פשר מהותו הפנימית וייעודו ומבטיחה לו את עזר בוראו ובורא עולמו. התורה ממלאת צורך פנימי של האדם (ראה פי' תהלים יט, ח).
"דות", שהוא השורש של "דת", מצוי עוד רק בלשון חז"ל בהוראת "דות": בור שלא נכרה במעבה האדמה אלא נבנה מעל לקרקע. הדות היא מאגר על - קרקעי המצוי אפוא במישור, בתחום תשמיש האדם, ומכונסים בו המים שניתנו לאדם משמים לצורך חייו הגופניים, ולפיכך "דת" היא שם הולם לכינוס ההוראות שניתנו לאדם מידי ה' לצורך חייו המוסריים. בהוראה מושאלת אנחנו מוצאים אחר כך את "דת" במגילת אסתר - כפקודה שיצאה מפי שליט בשר ודם.
"דות" קרוב ל"דוֹד": הקרוב שמוטל עליו להגיש סיוע אבהי: אחי האב (ראה ויקרא כה, מט); ואנחנו מוצאים גם כאן את ההוראה המקבילה של "דוּד": כלי קיבול. אולי קרוב לכך גם "דדד" שהוא השורש של "דד": שד האם.
אציע לשלוח את השאלה לרב פנגר עצמו Mail@olamotn.com
בברכה,
בנימין שמואלי
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il