מוות קליני בדתות אחרות

לכבוד השואל, 

כפי מה שהבהנתי הסיבה לכך פשוטה. 

החוויות של מוות קליני אינם חוויות גשמיות אלא הם חוויות של מציאיות רוחניות המופעות לאדם בצורות מסוימות, אשר תפקיד אותם הצורות להיות משל למציאות הרוחנית. 

דבר זה למדנו מדברי הרמב"ם, מתוך הסברו לחווית הנבואה שע"י הנביא ( אשר היא ג"כ סוג של חוויה רוחנית) :

 "הדברים שמודיעין לנביא במראה הנבואה--דרך משל מודיעין לו, ומיד ייחקק בליבו פתרון המשל במראה הנבואה, ויידע מה הוא" (הלכות יסודי התורה פרק ז הלכה ג).

הרי שבחוייה רוחנית, האדם רואה משהו המרמז לו על איזה מציאות  רוחני, והוא גם מבין באותו זמן את פתרון הציור שמול עיניו ולמה היא רומזת.

~~~

והרי דבר ידוע הוא מתוך המחקרים, של פי רוב, האדם שיש לו חוויית מוות קליני רואה אור גדול המעורר שמחה ורוגע פנימי.

בציור הזה, הרואה יודע מיד שהאור הזה הוא מרמז למציאות רוחני שהוא מקור גדול וחזק להשפעת הטוב.

ויש גם לפעמים, שהאדם רואה בחוויתו דמות של איזה אשיות רוחנית.

והרואה  יודע שהדמות הזה מסמל איזה מלאך או מנהיג רוחני שנתעלה בשלימותו.

לכן כאשר האדם בא להסביר אח"כ את חוויתו לאחרים כאשר מתעורר ןהוא מוכרח להשממש במילים ובמושגים גשמיים כדי לתאר את הציור שחיווה, ברור הדבר שהוא ישתמש במילים שהוא מזדהה אתם שיש להם את המשמעות לכלול את הסבר הצורה וכפי מה שכבר התרגל להם בהיותו בעולם הזה למילים שתואמים לרוחניות.  

לכן, האדם היהודי יתאר את מקור האור הגדול כהתקרבות להשם יתברך. ואדם משאר דתות יתאר את זה באותו שם שמשתמש בשביל בורא העולם בדת שלו.

וכן כאשר מחווים איזה דמות מושלם של אדם שראה, היהודי שיש לו מושג של מלאך העושה שליחותו יתברך יתאר את זה כמלאך או צדיק שלם שראה. בשאר דתות להבדיל, יתאר את הדמות הרוחנית למה שמאמין שזהו אותו האיש או נביא שנחשב לאדם קדוש בתוך אותו הדת.

והיוצא לנו מזה, שזה שהאנשים שיש להם רקע דתי שונה בעולם מתארים את החוויה באופן שונה, אין זה מגרע כלל מן עצם ההוכחה שבדבר, שאכן ישנו חיים אחר המוות וכמו אמונתינו ואמונת אבותינו ז"ל, כי העובדה היא שיש לאנשים רבים בכל העולם את החוויה שמראה בלי ספק שהם עדיין קיימים אפילו כאשר הגוף כבר הפסיק את פעולתו.

בברכה,

רב נחום