מדוע ההלכה אומרת שגנבת דעת יותר חמורה מגנבת ממון?

בס"ד

 

שלום וברכה, ותודה על שאלתך המעניינת.

  

אינני פוסק הלכה, כך שאני משיב רק לפי עניות דעתי:

  

אדם יכול לגנוב שקל אחד, והוא יכול לגנוב מיליון שקלים, והחומרה של הגניבה היא בהתאם לשווי הגניבה.

כך לדעתי גם בגניבת דעת - אדם יכול לגנוב את דעתו של חבירו בדבר קטן, כמו איזו חנופה קטנה, והוא גם יכול לגנוב את דעת חבירו בדבר גדול - כגון שמטעה אותו באיזה נושא ועל ידי כך מנצל אותו במשך שנים... ושוב - החומרה היא לפי גודל הגניבה!

 

אמרה התורה הקדושה: "לא תונו איש את עמיתו", כלומר לא תרמו. ואף "לפני עיוור לא תיתן מכשול". 

בשני המקרים הגניבה תלויה כמובן בגודל הניצול והפגיעה הנפשית שנעשו.

 

יש לדוגמה מקרה של אדם אשר גונב את דעת חבירו כשמראה לו שהוא אוהבו מאוד מאוד כי ע"י כך הוא מקבל ממנו איזו טובת הנאה, אך כאשר חבירו נקלע לעת צרה ומצוקה, אותו אדם מתעלם מכאבו ומתרחק מפניו - דבר אשר גורם לאותו חבר שלא לבטוח יותר בבני אדם אחרים, וגם יגרום לו כל חייו לחוש שכולם מחפשים את רעתו ואיש אינו אוהבו באמת. זו דוגמה לגניבת דעת איומה ונוראית שיכולה לקלקל חיים שלמים של אדם - והיא חמורה לא פחות מלגנוב מיליון שקל. יש גניבת דעת שיכולה להרוס משפחות, שיכולה להרוס זוגיות, שיכולה להרוג יחסים עם חברים בעתיד, שיכולה לגרום אצל אדם לבעיות נפש ועוד.

 

וכאן באמת שכל מקרה תלוי בגופו, כי קשה מאוד למדוד את הפגיעה הנפשית (בשונה מהגזל הפיזי). במקרים שכאלה רק הקב"ה לבדו חוקר לב וכליות, ונותן לכל איש ואיש כפרי מעלליו. ועובדה שאמרו חז"ל שעל חטאים שבין אדם לחבירו - אפילו יום הכיפורים אינו יכול לכפר. עד כדי כך גדול וחשוב נושא זה, שעליו נחקקו חמש מתוך עשרת הדברות.

 

עוד תשובה לשאלתך - כי ממונו של אדם נקבע בראש השנה, ואם נגזר על אדם לאבד ממון מסוים - אז הוא יאבדו בין כה וכה, בין על ידי צורך רפואי או גניבה או אבידה וכו' (וגם הגנב צריך לדעת שהכסף שקיבל - היה מקבל אותו בין כה וכה גם בלי הגניבה, כי מה שנגזר לאדם לקבל מראש השנה הוא תמיד יקבל, ומה שלא נגזר לקבל - אז הוא יאבד. הגנב עשוי לגנוב מיליון דולר ולהפסידם תוך שבוע, כי הכל נגזר מלמעלה). כך שבנושאי ממון - האדם המאמין יודע שכספו מובטח לו מראש השנה, ואינו צריך להתלונן גם על הגניבה. אך בנושאים שבין אדם לחבירו - כמו פגיעה נפשית - יש אומרים שבזה הדבר תלוי בבחירה החופשית של בני אדם זה לזה, ואדם יכול לגרום נזק לחבירו שלא נקבע מראש השנה. כמובן שהקב"ה יכול להציל את האדם גם מהפגיעה של חבירו, אם באמת ובתמים לא היה מגיע לו להיפגע (כי אדם שהוא באמת צדיק, הקב"ה מצילו גם מפגיעות מזדמנות של רשעים, והופך לו כל רעה לטובה). ומכיוון שכאן הדבר נובע רק מבחירה, יש אולי יסוד חזק יותר להקפדה. ולכן על עניינים שבין אדם לחבירו אפילו יום הכיפורים אינו יכול לכפר.

  

בברכה,

דניאל בלס