שאל את הרב - כללי
הנהגה בעונה.
- י"ח חשון התשע"ה
שאלה
שלום רב. אבקש לשאול. מצד אחד נכתב שעונת אלו שנמצאים בביתם ופרנסתם מצויה היא כל יום. אך מצד שני נכתב שהמרבה בזה מביא הרבה חליים על עצמו, כוח גופו כלה וכו'. איך ניתן ליישב זאת. או שהכוונה יותר מפעם ביום.
תשובה
דף על הדף כתובות דף סב עמוד א
באגרות משה (אבהע"ז ח"ג סי' כח) תמה דאיך שייך תקנה על הטיילים לחייבם לבעול בכל יום, והא אין רוח חכמים נוחה ממי שרגיל אצל אשתו ביותר ומהאי טעמא תיקנו (ברכות כב א) טבילה לבעלי קרי שלא יהיו ת"ח מצוין אצל נשותיהן כתרנגולים. [ועי' בבאר הגולה ובביאור הגר"א או"ח סי' ר"מ דלאו בדוקא שלא ת"ח מצוין קאמר אלא הה"נ כל אדם].
ותירץ דכיון דנמנע מלשמש עם אשתו משום דצריך לטרוח לטבול לתורה ולתפלה. שוב אינה משתוקקת אליו יותר מאילו היה בעלה פועל, והמשנה כאן נשנית לפני תקנת עזרא או לאחר שבטלו לטבילתא.
שו"ת בצל החכמה חלק ד סימן עב
לשון הטור והשו"ע (סי' כ"ה סעי' ב') שכ' ולא ירבה בתשמיש וכו' שדבר זה פוגם הוא מאד וכו' ובלבד שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו וכו' עכ"ל. ובטור שם מסיים עלה, ואיזהו עונה האמורה בתורה הטיילים וכו' עונתם בכל יום עכ"ל. מבואר כי העונה האמורה בתורה אינה פוגמת ח"ו גם אם היא בכל יום כעונת הטיילים. רק אם ירבה לשמש יותר והוא בטיילים פעמים ביום או פעמים באיזה מן הימים שייך לומר גבי' שמרבה בתשמיש ופוגם, אבל לא מה שיש בו משום מצות עונה. - מעתה אם מצות ושמח את אשתו בתשמיש קאמר ח"ו לומר כי המקיימה יהי' בו ח"ו פגם אפי' כשאינו מכוון בה לשם מצוה, כנלענ"ד ברור בס"ד.
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il