למה חז"ל הוסיפו הרבה הלכות מדרבנן?

לכבוד השואל, 

אמנם נכונים דבריך, שמה שנאמר לנו מדואורייתא יותר קל לקיים באופן כללי מאשר מה שתקנו רבנן. ובכל זאת, כל מה שראו חכמים לתקן הוא מאד חשוב לקיום התורה, ונצטווינו מן התורה לשמוע לדבריהם.

התורה אומרת (ויקרא פרק יח, פסוק ל): "ושמרתם את משמרתי" - והכונה בזה, "עשו משמרת למשמרתי". כלומר, כאשר התורה מצוה אותנו לשמור גבולות - וכגון שלא לאכול בשר וחלב ביחד -יש לחז"ל לעשות עוד משמרת וגדר לאותו משמרת המחויבת מדאורייתא, כדי שלא יבוא אדם לעבור את הגבול.

מטבע חיינו בעולם הזה, שאנו לא נבראנו מלאכים, ואין אנו יכולים לדייק באופן מכני על כל החוקים, מכיוון שאנחנו חיים, ודבר חי זז, וניתן לשינויים , וזורם. לכן כמעט מן ההכרח מתוך טבענו, שמבלי עוד שמירה ומבלי משים לב, שנגיע מידי פעם לעבור על גבול האיסור. ואע"פ שזה רק נעשה בשוגג ובלא כוונה, מ"מ כיוון שאנחנו מודעים למציאות הזאת מלפני כן, אין זה נחשב שמירה אמיתית של החוקים אם נניח את עצמינו לעבור מידי פעם על צוויי התורה - ואע"פ שתהא בלא יודעין.

לכן צותה תורה לאותם חכמים הבקיאים במצוות והמכירים את  כוחות האדם, לגזור גזרות לפי ראות עיניהם שיעזרו לכלל אנשי הדור לשמור על קו האיסור של מצוות המלך - מלכו של עולם. 

וכן עשו חז"ל בחכמתם, שמכח שנתנה להם תורה גזרו גזרות ותקנו תקנות כדי לוודא שקיום מצוות התורה תיעשה ע"י כל הכלל ישראל כדבעי וכמו שצריך.

למשל, בדוגמא שהבאת פירש הרמב"ם, שהסיבה להמתנת שש שעות הוא משום שחתיכות בשר אינם נמסים בתוך פה האדם עד לאחר שש שעות, ומאד מצוי שבאכילת בשר נתפסים חוטי בשר בין השניים ונעמדים שם. ואם יהיה מותר לאנשים לאכול חלב מיד אחרי בשר, הרי ירגישו בעצמם האיך שהבשר "עודנו בין שיניהם", ושהם בעצם לועסים ובולעים ונהנים מחתיכות קטנטנות של בשר ביחד עם החלב. ואם זה יהיה מותר, בקלות יוכל לבוא אדם שלא למד להגיד, שרק הרבה בשר עם חלב אסור; אבל כמות קטנטנה מותרת. וכעבור קצת זמן יוכל  אדם לומר שמה החילוק בין חתיכת בשר קטנטן לקטן - העיקר כשזה לא גדול - ואם יאכל כמה וכמה חתיכות קטנות תוך ארבע דקות יכולים בקלות להצטרף לשיעור כזית, וכבר עבר על האיסור מן התורה. 

ומה שהזכרת שיכול להיות שיש מישהו שרוצה להתקרב אבל קשה לו מפני החיובים מדרבנן, אין זו סברה נכונה. כי כל מי שרוצה באמת להתקרב ולשמור את רצון השם, אז הוא רוצה ממילא גם לשמור את הגזרות מדרבנן שהם גם כן רצון השם, וכמו שנתבאר. וכן בנונע לכיבוד אב ואם, אם אביו ואמו מסכימים כבר שבנם יקיים המצוות מן התורה, אין זה אלא משום שהם רואים בזה חשיבות ומבינים את כוונת בנם, שהוא רוצה לקיים את מה שהוא למד שזהו רצון השם, ואין מה שהוא עושה מכוון נגדם; אם כן גם במצוות דרבנן הם יבינו שבנם רוצה לקיים אותם מפני שזהו מה שלמד שכלול ברצון השם, ולא משום שהוא ממציא את זה דוקא כנגדם.

כמובן שבעל תשובה הדר בבית עם הוריו החילוניים צריך ליזהר מאד בכבודם ושלא לפגוע בהם בדוקא, ויתכן שלפעמים צריך לזה  הדרכה האיך לפעול באופן הראוי; ועכ"פ אין המציאות של מצוות דרבנן גורמים עיקוב לענין הקירוב וכן אינם גורמים עיקוב לגבי מצוות כיבוד הורים, וכמו שנתבאר.

בברכה, 

רב נחום