למה מחכים ?

לכבוד השואל, 

כוונת ההמתנה לימות המשיח כותב הרמב"ם: 

"אל יעלה על הלב שבימות המשיח, ייבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית; אלא עולם כמנהגו הולך.  וזה שנאמר בישעיה "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ" (ישעיהו יא,ו), משל וחידה.  עניין הדבר--שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי העולם, המשולים בזאב ונמר:  שנאמר "זאב ערבות ישודדם--נמר שוקד על עריהם" (ירמיהו ה,ו).  ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזולו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת כישראל, שנאמר "ואריה, כבקר יאכל תבן" (ישעיהו יא,ז;ישעיהו סה,כה)...

לא נתאוו הנביאים והחכמים ימות המשיח--לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח:  אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה."

ומקובל אצלינו שענין המלחמה שלפני ביאת המשיח אין צריך דוקא לקרות. סיבה 1: כי אע"פ שנזכר בנבואות של יחזקאל הנביא וזכריה הנביא, מ"מ הכלל הוא שנבואה שנאמרה על גזרה רעה אינו מוכרחת לבוא, ואם ישראל יעשו תשובה זה מתבטל; 2. כי מקובל אצלינו שביאת המשיח אינו חייב לבוא מתוך בחינת דין, אלא יתכן שהוא יבוא מתוך בחינת רחמים - וזה הכל תלוי במעשינו. 

גם ענין הדין אין עיקר זמנו כאשר יבוא משיח אלא אח"כ "ביום הדין הגדול". ויתכן מאד אשר בימות המשיח, כאשר נעשה יותר קל לעבוד את השם (וכנזכר ברמב"ם לעיל), רובם ככולם יוכלו לתקן את כל מה שצריך ולא יצטרך להיות אח"כ שום עונשים או בושה.

בברכה,

רב נחום