ערב-לילה או צהריים

לכבוד השואל,

כתב המלבי"ם בבראשית פרק א' פסוק ה:

"ערב מציין זמן השקיעה".

ובגמרא פסחים (נח.) דרשו:

"ואת הכבש השני תעשה בין הערבים" - חלקהו לבין שני ערבים... אלא אמר רבא: מצותו דתמיד משינטו צללי ערב. מאי טעמא? דאמר קרא: 'בין הערבים', מעידנא דמתחיל שמשא למערב.

ופירש רש"י שם: "דמדאורייתא כל שש שעות אחרונות כשירות, דהיינו מ"כי ינטו צללי ערב", דהיינו מחצי שבע ואילך, שהחמה נוטה למערב והצל למזרח; כשאדם עומד כנגד החמה צלו נוטה למזרח."

ולמדנו מכל הנ"ל, שעיקר ענין ערב מציין את השקיעה; אבל ישנם ב' קצוות האיך למדוד את השקיעה. הא' הינו סוף שקיעת החמה כשמתחיל הלילה - וזה שאנו קוראים בלשונינו "ערב". אבל הב', לאמיתו של דבר - מלמדת אותנו התורה - שישנו עוד דרך האיך למדוד את שקיעת החמה, דהיינו מן הזמן שמתחיל לשקוע, וגם זה נקרא "ערב". והבחנת הזמן הזה הינו כאשר החמה נוטה למערב והצל למזרח, וכאשר נוטים הצללים קצת וכלשון הפסוק, שאז כבר נבחן לעינינו שהשמש התחיל לשקוע.

ואשר על כן, כל זמן הצהרים נקרא בתורה "בין הערביים", כי הוא עומד בין ערב הראשון - בהתחלת השקיעה, לבין הערב השני - בסוף השקיעה.

~~~

ופירש המלבי"ם (שם), שמה שכתוב בתורה "ויהי ערב ויה בוקר" - הכונה, שמיד בתחילת הבריאה היה אור ומיד שקע ולכן נקרא ערב, עיין שם. נמצא שגם בפסוק זהו משמעות המילה ערב היא שקיעה - לא לילה.

ומה שמצאנו בלשון המשנה בפרקי אבות: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, וכן מה שנזכר שצריך להכין ב"ערב שבת", וכמו שאמרו חז"ל "מי שטרח בערב שבת", זה הכל מדבר על הזמן שבצהרים שמיד לפני השבת; אבל לא בקשר לכל יום השישי וכמו שנהוג בלשונינו היום; כי הרי כשהתורה מדברת על יום השישי היא קוראת לו יום השישי דוקא, "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו" .

נמצאת למד, שערב תמיד מורה על השקיעה וכהגדרת המלבי"ם הנז"ל בהתחלה.

בברכה,

רב נחום