אבא שלי גוסס... כועסת ומאוכזבת מדרך העולם

שלום, חשוב לי לציין קודם כל שאני באה ממשפחה מסורתית ומאמינה. כמו שציינתי, עקב סרטן קשה מאוד ואלים, אבא שלי גוסס בבית החולים נותרו לו שבועות אחרונים אני השנייה מבין ארבעת הילדים (יש לי עוד שתי אחיות קטנות, הקטנה בת 12!!) אני פשוט לא מצליחה לקבל את העובדה שעוד מעט לא יהיה לי אבא לכל החיים אני בדיכאון ובוכה בכל מקום לא מבינה את הטעם בלחיות בעולם עם כל כך הרבה צער פיגועים, מחלות קשות, הרוגים, מלחמות, חיילים שנהרגים בני 20 (!), אונס, גניבות, רצח, ילדים שמתים, בגידות, שחיטויות ומה לא... אני יודעת שיש גם רגעים מאושרים אבל חשבתי על זה הרבה ואם משווים בין רגעי האושר הגדולים לרגעי הסבל הגדולים אין מה לעשות - עוצמת הסבל גוברת על עוצמת האושר וכולנו יודעים זאת אני לא מוצאת טעם לחיות אחרי שאבא שלי ילך לעולמו רק בן 53 איזה מן עולם זה? למות בגיל כה צעיר, לא לחוות חתונה אחת, נכד אחד... כל דבר קטן מזכיר לי אותו וזה מצד אחד טוב כי אני לא ארצה לשכוח לעולם, ומצד שני רק מדכא יותר.. (אני החלטתי כן לדבר עם פסיכולוג ולפרוק את הלב... אבל מה כבר הוא יגיד לי שישנה את המחשבה והצער..) איך אפשר להתמודד? איך אפשר לא לאבד אמונה אחרי אסון שכזה?