שם האם או שם האב?

שו"ת בצל החכמה חלק ג סימן צא 

 

דין אם להזכיר שם האב או שם האם בתפלה, בהזכרת נשמות ובנוסח כתב המצבה. 

 

א) על דבר שאלת מע"כ, אם בתפלה שאחר לימוד משניות לעלוי נשמת הנפטר יש להזכיר שם אביו של הנפטר פלוני בן פלוני או שם אמו פלוני בן פלונית. וכן בנוסח כתב המצבה אם נכון להזכיר שם האב או שם האם של הנקבר שם. - הנה כאשר הזכיר ענין זה לפני בהיותנו בבאד - גסטיין אמרתי תיכף למע"כ נ"י כי יש בזה מנהגים שונים ושבפרשבורג ובגלילות שסביבותי' מזכירים שם האם, פלוני בן פלונית או פלונית בת פלונית. +וחתני הרב הגאון מוהר"ר אברהם יפה שלזינגר שליט"א אבד"ק גענף יצ"ו שהי' באותו מעמד בבאד - גסטיין העירני, כי בשו"ת ח"ס (חאה"ע ח"ב סי' מ"א ד"ה והנה) מביא ש"ס שבת ס"ו: כל מנינא בשמא דאמא ופרש"י פלוני בן פלונית וכן בפסחים (קי"ב א) אנא פלוני בר פלניתא וכ' שבכל התחינות ובקשות רגילים בכך ע"כ. הרי מפורש מנהג פרשבורג להזכיר על שם האם כמו שאמרתי.+ משא"כ בגלילות התחתונות שבמדינת הונגריא נהגו להזכיר שם האב כדעת הגמהר"א מגריידיץ זצ"ל בספרו. ועתה כבא מכתבו דמר מעכ"ת נר"ו עיינתי קצת בדבר וארשום לו את אשר מצאתי מבואר בזה. 

 

ב) כאשר הדפיס אבא מארי הגאון זצוקללה"ה ספרו גפי אש ח"א הזכיר בראש ספרו לזכרון עולם שמות האנשים שסייעו לו להדפסת ספרו על שם אמם, פלוני בן פלונית. והעיר לו הגר"י שאפאטשניק זצ"ל מלונדון מקרא דכתי' למשפחותם לבית אבותם ולא לבית אמותם וכן קורין גם לס"ת, פלוני בן פלוני. ואבא מארי זצ"ל השיב לו כנדפס בספרו קונט' כתבי אש (ח"א סי' ו') דבתפלה שמתפללין בין על החולה ובין לעלוי נשמת הנפטר צ"ל על שם האם כי היא אמו ודאית משא"כ אביו אינו אלא מכח רוב כדאמרי' דילמא לאו אבוה הוא. גם שלא יהי' כדובר שקרים לפני המקום. משא"כ בקריאה לתורה שפיר קורין בשם האב דגם אם לאו אבוה הוא אין בכך כלום. ומביא ראי' לדבריו מב"ר מובא בפרש"י (בראשית כ"ז, כ"ט) שיצחק אמר, וישתחוו לך בני אמך לפי שלא נשא רק אשה אחת, משא"כ יעקב אמר ליהודה בני אביך לפי שהיו לו בנים מכמה אמהות ע"כ. וקשה נהי דיעקב לא מצי אמר בני אמך כיצחק אבל אכתי קשה למה לא אמר יצחק בני אביך כיעקב, א"ו כל שאינו מוכרח לומר בני אביך יש לומר אמך בברכה וה"ה בתפלה. שוב מביא שגם בתשו' גבול יהודה להגאבד"ק קעשנוב זצ"ל (חאו"ח סי' ב') כ' להזכיר שם האם כדאמר אביי (שבת ס"ו ב) כל מניינא בשמא דאימא ע"כ ע"ש. - ועיי' גם בקונט' כתבי אש (ח"ב סי' כ"ד) שהשואל הגרנ"ש שליססעל זצ"ל מביא ראי' מג' מקומות בזוה"ק שבתפלה יש להזכיר שם האם, בן פלונית. וע"ש מה שמפלפל אבא מארי זצ"ל בדבריו. ועיי' ס' כף החיים (או"ח סי' רפ"ד אות ל"ז) שכ' ג"כ להזכיר בהשכבה שם האם פלוני בן פלונית ולא בן פלוני על יסוד דברי הזוה"ק (פ' לך דף פ"ד ע"א) וכ' שמה"ט גם בברכה שמברך את חבירו צריך להזכירו בשם אמו ע"ש. 

 

גם בס' קרי' נאמנה (דף כ"א ב) בסדר השכבה שנהגו לומר בקבורת המת ובז' ימים בביתו וכן בכל עת שהולכים לבקר המתים, כתב לומר, פלוני בן פלונית ע"ש. וכן בסדור אור הישר נדפס הנהגות הרה"ק מהרש"ח מקאידינאוו זצ"ל שהי' אומר בהזכרת נשמות פלוני בן פלונית. 

 

ג) ברם בשו"ת לבושי מרדכי (תנייא חיו"ד סי' קמ"ט) נשאל ע"ד נוסח כתב המצבה אם יש להזכיר שם האב או שם האם והשיב כי מעולם הי' תמוה בעיניו על שבגלילותיו נוהגים בהזכרת שמות בתפלה ויה"ר שאחר אמירת תהלים להזכיר שם האם והלא מבואר בגמ' (שבת ס"ו ב) אמר אביי אמרה לי אם כל מנייני (פרש"י כל לחשים) בשמא דאימא, משמע דוקא סגולת לחש הוא בשמא דאימא אבל תפלה וכיוצ"ב לא. וע"ש עוד האריך בזה ומסיים, ע"כ אין בידי להשיב בענין שאלתו. הרי שדעתו נוטה להזכיר בכל מקום שם האב חוץ מסגולת לחש שהוא על שם האם, אלא שלא רצה להכריע נגד המנהג שנהגו בגלילותיו. 

 

אבל בס' הדרת שלום שהוא מהדורא בתרא לס' משמרת שלום (קאידינאוו, סי' י' סעי' ו' בהוספה) מביא מנהג העולם שכאשר מתפללים על החולה ר"ל או במי שבירך אצל הס"ת אומרי' פלוני בן פלונית ומפקפק ע"ז עפ"י הזוה"ק (שמות די"ז ב) שכן דרך המכשפים והשדים שאין מזכירין לעולם שם אביו של אדם אלא שם אמו דבר שאין בו חשדא פי' שהוא ודאי, ושכן נרמז זה בגמ' שבת ס"ו: כל מנייני בשמא דאימא ופרש"י כל לחישות, ועל כן ראוי לשנות בקדושה כשמתפללין לפני הקדוש ברוך הוא או במי שבירך אצל הס"ת, ונראה שטוב לומר כלשון זה, פלוני הנולד מאשה פלונית שהוא פלוני בן פלוני, וכ"ה בצוואת הרה"ק מהר"א הגדול מקארלין לרשום על המצבה כנוסח הזה, פ"נ פלוני הנולד מאשה פלונית שהוא פב"פ. ופשוט דה"ה לנקבה, פלונית הנולדה מאשה פלונית שהיא פלונית בת פלוני. וכן נכון לומר גם בהזכרת נשמות. ודלא כמנהג זקנו מהרש"ח שאמר בהזכרת נשמות, פלוני בן פלונית כנדפס בסדור אור הישר ע"ש. 

 

ד) והנה לפי"ד הלבושי מרדכי והדרת שלום הנ"ל נידחת ראית תשו' גבול יהודה (אות ב') להזכיר שם האם מדאמר אביי, כל מנייני בשמא דאימא, דלדעתם אדרבה משם ראי' להיפך דדוקא בלחש יש להזכיר שם האם אבל לא בתפלה וכיוצ"ב דברים שבקדושה, כי שם יש להזכיר שם האב או שם שניהם. 

 

אמנם במחכ"ת כי רב הוא, הרי בזוה"ק פרשת לך המובא בקונט' כתבי אש ושציין עליו בס' כף החיים (עי' אות ב') מבואר כי גם בעניני קדושה ראוי להזכיר שם האם מה"ט גופא שהיא אמו ודאית, וכדקאמר דוד הע"ה בתפלתו, והושיעה לבן אמתך. ונראה שהוא בבחינת גם את זה לעומת זה עשה האלקים. [- גם בתשו' ח"ס הנ"ל (הגה שתחת הקו לאות א') כתב, שבכל התחינות ובקשות רגילים להזכיר שם האם כדאמר אביי, כל מנינא בשמא דאמא ע"ש].

+/הערות/ עיי' שו"ת זקן אהרן (פינסק, ח"א סי' י"א), כי בתפלה על החולה ובמי שמברך יש להזכיר שם האם. ועיי' שו"ת אפרקסתא דעניא (סי' כ"ב) ובהגה שתחת הקו (שם) באורך מזה.

/הערות חדשות/ כל מנייני בשמא דאימא, ונראה דאף שפרש"י "כל מניינא - כל לחשים", י"ל דגם תפילה בכלל כדאמרינן (תענית ח' א): בשביל לוחשי לחישות שאין בדור, ופרש"י ד"ה לוחשי לחישות: "בשביל שאין מתפללין תפילה בלחש".+ 

 

ה) עוד ראיתי בזה בשו"ת דודאי השדה (סי' צ"ה) תשו' מחתן המחבר זצ"ל, שמביא מס' סוכת שלם להגמהר"א מגריידיץ זצ"ל שדעתו לחלק, שכאשר מתפללין בעד החיים כגון על חולה הכל הולך אחר האם ובתפלה בעד הנשמות אחר האב. - עוד מביא שם ששמע להזכיר בתפלה בן פלוני ופלונית וגם ראה בכמה בתי מדרשים טבלאות מלפני מאות שנים כתוב, לזכרון נשמת פלוני בן פלוני הנולד מפלונית ע"ש. וזה כעין שהבאתי מס' הדרת שלום (אות ג'). - ועיי' עוד שם בתשו' דודאי השדה מנהג עירו עיר באניהאד, שלימוד משניות והתפלה הוא על שם האם ואילו הזכרת נשמות הוא על שם האב ע"ש. ועיי' שם גם בהגהו' גשם לדודאים לסי' צ"ה הנ"ל. ועיי' עוד מזה בס' ויצבור יוסף (סי' פ"ב אות ג') שציין לכמה מחברים הדנים בענין זה. 

 

ו) לפי דברי הגר"א גריידיץ הנ"ל אין ראי' ממש"א יצחק אבינו בברכתו ליעקב, בני אמך, שגם בתפלה לעלוי נשמת הנפטר יש להזכיר שם האם, די"ל דדוקא התם שהי' ברכה ליעקב שהי' בחיים הזכיר בני אמך שכן ראוי להזכיר שם האם בברכה ובתפלה עבור החיים, ומה"ט גופא אין ראי' גם מזוה"ק הנ"ל דגם שם התפלל דהע"ה על עצמו. משא"כ בתפלה בעד הנשמות שפיר י"ל שצריך להזכיר שם האב. 

 

ז) בס' גשר החיים (ח"א פרק ל"א סעי' ב' אות יו"ד) כתב, כי האשכנזים נוהגים בהזכרת נשמות להזכיר שם הנפטר ושם אביו וכן הנפטרת ושם אבי', והספרדים נוהגים להזכיר שם הנפטר ושם אמו וכן הנפטרת ושם אמה. - ועיי' עוד שם (פכ"ח סעי' ג' אות א') ששינוי מנהג זה בין האשכנזים והספרדים קיים גם לענין נוסח כתב המצבה, כי האשכנזים כותבים שם האב והספרדים שם האם. ובגשר החיים (ח"ב פרק כ"ד סעי' ב') כי מעל לפתח מערת קברים עתיקי יומין וכן על ארונות מתקופת בית שני ראה חרות וכתוב שם הנקברים ושם אבותיהם בין שהיו הנקברים זכרים ובין שהיו נקבות ע"ש. 

 

הרי לפנינו מנהגים שונים בזה, ובודאי שכל מקום יחזיק במנהגו שכולם יסודם בהררי קודש. לכן בקהלות חדשות שנתיסדו במקומות שונים אחר השואה הנוראה והאיומה בעוה"ר, אם בני הקהלה הם ממקומות שמנהגיהם היו שונים בענין הנ"ל נכון שבהזכרת נשמות שהש"צ מזכירן בג' רגלים וביוה"כ בפרהסיא בתפלת אמ"ר יאמר, פלוני בן פלוני ופלונית וכן פלונית בת פלוני ופלונית בהזכרת שם האב והאם, שיש בזה התחשבות במנהגי כל המקומות והוא גם מתאים למש"כ בזה בס' הדרת שלום ושו"ת דודאי השדה (עיי' אות ג' ה'). וכן ינהגו גם באמירת יה"ר שאחר לימוד משניות ברבים להזכיר שם האב והאם. ואמנם כל זה כשלא קבעו שם מנהג עדיין, אבל אם קבעו כבר להזכיר שם האב או האם בלבד פשוט שלא ישנו מנהגם. 

 

העולה להלכה: א) בסגולה ולחש יש להזכיר שם האם, פלוני בן פלונית או פלונית בת פלונית (אות ב' ג'). - ב) בתפלה אחר לימוד משניות, בהזכרת נשמות ובנוסח כתב המצבה יש מנהגים שונים, וכל מקום יחזיק במנהגו (אות א' ד' ז'). - ג) במקום שאין מנהג ובמקומות שנתקבצו אנשים ממקומות שונים עם מנהגים שונים, נכון להזכיר שם האב והאם (אות ג' ז').

ידידושה"ט וש"ת ומברכו בכל מילי דמיטב. בצלאל שטערן