המורכבות של ההשקפה

לכבוד השואל, 

לא יצא להעביר את שאלתך להרב זמיר כעת ואתך הסליחה. אך כממונה על שאלות באתר אנסה בס"ד לענות על שאלתך.  

תפיסתך המקורית בהלכה ובהשקפה היא הנכונה; ישנם עקרונות ברורים ואין מחלוקת בדברים עקרוניים. 

ידוע לך שתרי"ג מצוות התורה הן אותן המצוות לכל אחד, ודבר זה אינו משתנה. כמו כן כל היסודות ההלכתיות שנזכרו במשניות שהם נובעים מתורה שבע"פ המסורה לנו, אין בהם מחלוקת בשום פנים, וכמבואר ברמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות לסדר זרעים. 

וכמו שבהלכה היא כך, כמו כן בהשקפה: אותם השקפות שהן מסורות לנו מדור דור הם אינם משתנים, ולכן כדי לדרוש באגדה (שגם לזה ישנו כללים, ראה ל"ב מידות של אגדה לרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי [נדפס באמצע כרכי הגמרא ברכות]), היו צריכים קודם לקבל את כל היסודות המסורות לנו, ורק אח"כ אפשר לדרוש מתוך הכתובים על פי אותם דרכי הדרוש.

ומה שישנה מקום בהלכה למחלוקת הדעות, היינו בענין של העתקת היסודות ההלכתיות המסורות לנו לתחום המעשה, כי לא נתנה תורה אלא הכללים; ובבוא הדבר למצב שלא היתה קיימת בזמן התורה, אז הדבר תלוי בשיקול הדעת של פוסק. ובאותם הדברים שאינם מפורשים ונולדו אותם שאלות לאחרונה בשנים אחרונות, מטבע הדברים שרב אחד יטה בשיקול דעתו לצד הקולא ורב אחד לצד החומרא. ולכן בזמן הסנהדרין היו עומדים גדולי פוסקי הדור להצבעה, בכדי להחליט הליכה אחידה לכל הכלל, ע"י היסוד של "אחרי רבים להטות", וכמבואר בתורה (שמות כג -ב).

והיום שאין לנו את קיבוץ הסנהדרין, אז כל אחד מחוייב ללכת לפי הפסק ושיקול דעתו של רב מוצאו וקהילתו, וזהו ההלכה בשבילו; ואפילו אם יתכן שישנם עוד הרבה יהודים שאינם עושים כהוראתו אלא כהוראת רב אחר.

ולכן למעשה, בנוגע למה שהבאת בענין כיסוי ראש, אין חולק על מה שמבואר בגמרא "שער באשה ערוה" ושאסור להתפלל כנגד גילוי שיער של אשה נשואה; וכל המחלוקת הוא אודות שערות יחידות היוצאים מצמתן, כמה הוא גדר ה"רגיל" בזה, שאינם גורמים להרהור. 

ולגבי אשה נשואה שלא בזמן התפלה, היוצאת פרועת ראש לשוק שנהוג לדאוונינו כיום בכמה קהילות "אורטודוקסיים", אין זה על פי המבואר בהלכה בשולחן ערוך (אבן העזר סימן קטו - סעיף ד); ואין הרבנים האורטודוקסיים "סובלים" התנהגות זו משום שהוא דבר המותר, אלא משום שעדיין אין להם היכולת לגדור את הקהילות שלהם בנושא זה. 

וענין המחיצה הדרושה באירועים, היא דבר המחוייבת מצד המציאות המצוי והצניעות הנדרשת; אך שוב, הנטייה לקולא הוא משום שלא בא הדבר במפורש בהלכה, ונשתרבב הדבר לקולא עקב הצורך שראו הרבנים להקל בתחילת ובאמצע המאה העשרים בארצ"ב ובארץ - עקב מציאות מצב הקהילות של אז. 

ולכן מה שכתבת בנוגע לשני ענינים אלו: " ויש להם מקורות ועל מה להסתמך בהלכה", אינו במדוייק, כי אין מקורות כאלו. ישנה רק נטיה לקולא עקב המצב שנשתרבב.

ומה שציטטת בענין ההשקפה, על יסודות ההשקפה המסורות לנו מדור דור - וכגון בספרים דרך השם, מסילת ישרים, חובות הלבבות, וכ'ו - אין שום חולק. וממה שהבאת דוגמא מפרשנות אודות מה שיקרה באחרית הימים, אין מזה ראייה, כי הרי לגבי זה בפרט כבר כתב הרמב"ם: " וכל אלו הדברים וכיוצא בהן--לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו:  שדברים סתומים הן אצל הנביאים.  גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים; ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו.  ועל כל פנים, אין סידור הוויית דברים אלו ולא דקדוקן, עיקר בדת" (הלכות מלכים יב - ד).

ולכן יתכן שדוקא בענינים האלו הרב זמיר שליט"א יציג את הענינים כפי שהוא מבין באופן אחד, וחכם אחר יציגם באופן אחר. אבל בדברים הנועים לעיקר השקפת הדת, אין בהם מחלוקת וכנ"ל. 

בברכה,

רב נחום