חינוך נכון

לכבוד השואלת, 

סליחה על האיחור במענה. 

לא אוכל ליעץ לך בודאות אודות מצבכם הואיל ואין לי שום היכרות של המצב מקרוב.

אענה על כל פנים בס"ד לפי התיאור במכתבך, מה שיכול להיות שהוא הגורם שממנו התפתח הבעייה. אבל רק את תוכלי לידון אם אכן זה הוא מה שנעשה.

~~~

נראה שמה שחסר בבית היינו האיזון של  משמעת.  כי אחד מן הצרכים החיוניים לפתיחת הילד באופן מאוזן, היינו הצורך הטבעי שיש לו ללמוד את מגבולותיו.

כי דבר כזה טבעי בשביל ילד המתבגר בגיל 3-4, שהוא רוצה באופן טבעי לנסות כלפי אחיו התאום, ואפילו כלפי אחיו הגדול, להבחין  את המגבלות שלו, כלומר עד כמה שהוא יכול "למשוך את החבל".

והדרך שרוב הילדים מבחינים את מגבלותם  (כי יש מיעוט שהם נמנעים מלצער אחרים שמסביבם מצד טבעם, ומבינים את זה מיד כאשר ההורים אומרים להם), היינו על ידי הרגשת התוצאות של מעשיו. והיינו, שיתכן שאצל טיפוס מסויים של ילד, זה שמנסים להסביר לו או מנסים למנוע ממנו לעשות או אפילו צועקים עליו אינו תופס מקום; ולאופי כזה, רק כאשר הוא יראה שתוצאות מעשיו מביאים תוצאות כאלו שאינן רצויות לו, רק אז הוא יפסיק.

ויתכן שמה שקרא הוא גל של סיבה ומסובב: 

1. בהתחלה ילד אחד מן התאומים התחיל להרביץ ולהציק לתאומו, בכדי לנסות את מגבלותיו, וכנ"ל;

2. וככל שעבר הזמן והילד שהרביץ והציק לא הבחין ולא הרגיש בתוצאות למעשיו, אז הוא המשיך את התנהגותו;

3. שזה גורם שהשני שהוא הרביץ לו, יתרגל להרביץ ולהציק לו בחזרה.

4. ואם אז עדיין אין מי (אדם מבוגר) שלוקח את המצב בידיים, אז שניהם מתרגלים להתנהגות כזו - שזהו הרגשת מצב של "מלחמה" כמעט תמידית.

5. וכדי להתגבר על המציק לו, צריך האחד להראות לשני שהוא יותר חזק ממנו - שזה מתבטא לפעמים במילים גסות או ביריקה.

6. ואם עדיין אין המצב חוזר למצב מאוזן ורגוע, אז הלחץ הנוצר בין השנים נרגש בבית, עד שזה יכול  לגרום גם לילד הגדול שלא היה מעורב בענינים האלו לפני כן, גם כן להסחב להתנהגות שכזו, עד שמתוך הלחץ גם הוא מתבטא בחוסר כבוד ובמילים גסות.

ולכן: אם כל זה אכן מה שקורא (ואיני בטוח בהסבר זה כלל - אבל תוכלי לראות בבירור בשטח אם זה אכן מה שקורא), אז הדרך לצאת מזה היינו להתחיל לתקן את השורש הגורם לחוסר האיזון, ולאט לאט תחזור בעזרת השם הרוגע לבית. 

~~~

ועל פי זה נתחיל לענות על השאלות בעזרת השם:

א. "אציין מקרים מסויימים ואבקש ממך לדעת איך לנהוג, אם להעניש וכיצד?

"יש לי תאומים בני שלוש וחצי והם מרביצים ומציקים אחד לשני וגם לאחיהם הגדול בן 6".

יתכן לפי הסבר הנ"ל, שעיקר הבעייה התפתח בין התאומים בינם לבין עצמם - ואולי אפילו התחיל הכל מאחד מהם במיוחד - ואח"כ התפשט המצב להרבצות גם לילד שבן שש.

ב. "עוד דבר, הם מדברים מילים לא יפות  ויורקים לפעמים."

יתכן לפי הסבר הנ"ל,  צריך האחד להראות לשני שהוא יותר חזק ממנו - שזה מתבטא לפעמים במילים גסות או ביריקה.

ג. "מה עושים וכיצד?"

הכי טוב להתרכז על השורש הגורם לאי האיזון, ולהשקיע כוחות להחזירו לאיזון. 

כפי מה שנתבאר, יתכן  שההתחלה היתה מילד אחד מן התאומים, שהוא זה שהתחיל להרביץ ולהציק לתאומו, בכדי לנסות את מגבלותיו. אם את מכירה מי מהם זה יכול להיות, כדאי להקדיש את הכוחות ללמד אותו מה שהוא מחפש לדעת וכנ"ל, וכאשר יתוקן הגורם, יתכן שהמצב ישתפר. 

כאמור, מה שהילד מחפש זהו לדעת את המגבלות שלו. ומה שיודיע לו את זה היינו כאשר יראה את התוצאה למעשיו. ולכן, בפעם הבא שהוא מרביץ או מציק או משתמש במילים גסות הוא צריך להרגיש תוצאה למעשיו. וכאן המקום לעבודתך. 

את צריכה "לחדש" בינך לבין בעלך, את החוקים ה"חדשים" שבבית. למשל, חוק 1, לא מרביצים בבית הזה אחד לשני, ואפילו לא מרימים יד אחד לשני; וכל המרים יד או מרביץ לשני, ענשו: שאותו מידה של צער שהוא גרם, הוא צריך לקבל בחזרה [ראה להלן האיך לתת לילד להרגיש את אותה מידת הצער]. חוק 2, לא מדברים מילים לא נקיות בבית הזה ולא קוראים שמות לא יפים ולא יורקים (כמובן שגם ההורים צריכים לשמור ג"כ את החוקים האלו, ולא לעשות אחד מן הדברים האלו בשום פעם). ומי שעובר על זה יקבל את העונש הקבוע בחוק (ראי להלן אות ו). חוק 3, לא זורקים דברים גדולים כמו כסא פלסטי בשום פעם, והזורק משהו גדול בית יצטרך לעבור מידה כנגד מידה: הוא פרק את הסדר בבית, ולכן הוא יצטרך לסדר את כל הצעצועים אח"כ בחדר לבד (למשל). וכאשר תסכימו ביניכם על החוקים החדשים "הקבועים", אז החיוב מוטל עליכם להיזהר ולהוציאם לפועל תמיד באופן שוה לכל הילדים , בלי לוותר בשום פעם, ובלי הבעת רגש. 

כי רק ככה, כאשר הילד רואה שאתם מתנהגים בצדק, ו"חוקי הבית" חלים בשוה על כל אחד; וכאשר מוציאים לפועל איזשהו עונש, לא מתעצבנים, ולא צועקים, רק מוציאים לפועל את העונש כדבר טבעי ופשוט,  או אז לומד הילד מתוך חוויית התוצאה, שעכשיו עוד מגבלה מול פניו שאין ביכולתו להתגבר עליה או ליפטר ממנה, ואז מקבלים מעשיו צורה אחרת של התנהגות יותר מאוזנת ומקובלת.

~~~ 

ולגבי הדרך לקבוע את העונשים, הנה מצינו שהקב"ה מתנהג עם האדם תמיד במידה כנגד מידה; ואנחנו נצטוינו להתנהג כמותו יתברך. אם כן, אותו מידה של צער שהטיל אח אחד על השני, חייב המטיל לקבל בחזרה. ואין זה צריך להיות באותה צורה פרעית של מכה שהוא ביטא לאחיו, רק שיהא באופן שיגרום למטיל צער כמו שהוא גרם צער לזולת.

וכגון, אם הרביץ  את אחיו או שבעט בו, והלה בוכה,הרי סימן שכאב לו; אם כן ענשו של המכה/הבועט שגם הוא יצטרך לעבור משהו שיכאב לו, וכגון, שהוא חייב להשאר סגור בתוך חדר קטן (כמו השרותים) לפחות לשתים וחצי דקות  - שזהו תוצאה ש"כואב" לו, כי הרי הוא אינו רוצה להיות מוגבל, הוא רוצה להמשיך לשחק.

ואת תיראי, שכאשר הילד יצטרך לקבל את ענשו, הוא יתלונן כאילו שזה הדבר הכי גרוע בעולם; והוא ישתמש בכל הצתדקות ובכל התנצלות כדי לצאת מן הגזרה - ואין זה משום עצם רמת הכאב שיש לו מן אותו עונש, אלא שזהו כואב לתדמית העצמי שלו, שהוא יצטרך לסבול את העונש.

אבל את ובעלך, אתם אל תתרפאו ואל תתחלשו למולו לגבי הוצאת העונש לפועל - אחרת נעשה הדבר עוד יותר קשה בעתיד להשריש בתוך הבנים את ההרגשה של "ישנן תוצאות" למעשיהם. אלא תהיו עקביים. תסבירו לילד בנחת , שאע"פ שאתם לא רוצים בעצם לתת לו עונש שכזה, אבל ככה מוכרחים - כי זהו התוצאה של מעשה כזה. ותוציאו את העונש לפועל בלי שום התפעלות או רחמנות - ומבלי לומר שום הסברים יותר. וכגון שתקחו את הילד מיד אחר שהרביץ/שהשתמש במילים גסות / שזרק כסא, תוליכו אותו לחדר הקטן, תכניסו אותו, ותסגרו את הדלת, ותסתכלו על השעון מתי מתחיל השתים וחצי דקות. וזה על אף כל צעקותיו או תנועותיו המופרזות. 

כי מה שאתם צריכים לדעת כהורים, שביצוע של העונש המגיע במדה כנגד מידה על חטא שאדם עושה, לעולם לא יקלקל את דמותו הפנימי ולא יזיק לו; ומה שמציק ומזיק לילד בחייו, זהו רק דוקא באופן כזה שההורים נותנים עונש שהרבה הרבה יותר קשה וכואב ממה  שעשה הילד בחטאו (וכגון הורים שבשביל חטא קטנטן ושלא באשמת הילד, לוקחים חגורה ומכים אותו בכל כוחותם, ח"ו). 

אבל אם הסבל הוא שוה למידת הסבל שהם גרמו לאחרים, באמת האדם בפנים (איך שהקב"ה ברא אותו) אוהב לראות שיש צדק. ואע"פ שכרגע הוא בשלב התפתחות שהוא מנסה את המגבלות שלו, מ"מ כעבור אחת, שתים, שלש  פעמים שיקבל את אותו העונש, שוב יפסיק מלעשות את הדברים שמקבלים עליהם עונש, מכיוון שהוא כבר למד את המגבלות שבמצב הבית. ונמצא שעשיתם עם ילדיכם חסד גדול, שלמדתם אותם את מגבלותם ואת ענין המשמעת - דבר שיועיל להם לכל החיים. 

ד. "אחד מהתאומים בזמן האחרון, כל פעם כשאני כועסת או לא מרשה משהו הוא לוקח כיסא קטן מפלסטיק וזורק באוויר???"

הכל כנ"ל.

ה. דבר נוסף: ילדי הבכור בן 6 ילד מהמם נשמה טהורה אח וילד מדהים, בשבועיים האחרונים חל בו שינוי, שכל פעם שמתעצבן הוא צועק, מתחצף."

יתכן שמתוך התגברות הלחץ וההרבצות המצויות בבית בהתחלה בין התאומים, מעתה נמשך לאחרונה להשפיע גם על הילד בן שש שלא היה מעורב בענין עד עכשיו, גם להתעצבן ולצעוק, וכנ"ל מספר 6. 

ו. "ולפעמים קורא לי בשמות לא יפים. מה עושים וכיצד?" 

בשנים שעברו היו מחנכים את הילדים ב"תוצאה על מעשיהם" לחטא הספיסיפי הזה,  שהיו מזהירים את הילד מה שהוא יצטרך לקבל באם הוא מחליט להשתמש במילים כאלו בתוך הבית, ואח"כ, אם אכן עבר, היו ההורים מבצעים את ה"תוצאה" לדיבורו: להכניס סבון לפיו . וכעבור 2-3 פעמים היה הילד מקבל את המסר ומפסיק בביטויים הגסים לחלוטין. 

"תוצאה" זו אתם צריכים לשקול כהורים אם אכן זה יביא את המסר הנכון לילדים שלכם.

אם לפי שיקול דעתכם אי אפשר להשתמש בתוצאה שכזו, אולי הכי טוב להשתמש בהכנסה לחדר קטן בשבילך כל ה"עבירות" - רק שתשנו ותחליטו ביניכםן מקודם, כמה אורך זמן של שהייה בפנים ראוי לכל חטא בנפרד. יתכן ש"מכה" זה שתים וחצי דקות, ו"מילים לא יפות" אחד וחצי וכו'. על כל פנים, על כל מה שתחליטו, חייבים להיות עכביים וכנ"ל, ובביצוע התוצאה באופן מה שיותר מיידי (כלומר, לא אחרי כמה שעות), ולכל ילד בשוה, ובלי להראות שום עצבנות או רגש בשעת הביצוע - רק לבצע את זה כדבר פשוט ומוכרח.  ואם הילד יצא מן החדר לפני הזמן הקבוע, אז כמובן שחייב להיות קנס למי שאינו שומר את החוקים - שאז ניתוסף לו עוד חצי דקה; וכן יש קנס על הקנס, וכו'. 

ואשריכם שאין אתם מתעלמים מן המצב, כי הטיפול בדברים כאלו בגיל צעיר כבר, נותן סיכויים טובים יותר להצליח ולתת לילדיכם חינוך חיובי שיפיק בעזרת השם הרבה תוצאות חיוביות כאשר יגדלו.

ואסיים בברכה, שתזכו לסייעתא דשמיא שאתם צריכים כעת בכדי להפעיל את השינוי החינוכי, ושתזכו שכל אחד מן הילדים יקבלו את המסר המאוזן של משמעת, ושתזכו להשיב מצב של רוגע לבית, ותזכו לראות הרבה נחת מכל ילדיכם.

בברכה,

רב נחום