מה העניין במנהגים ומסורת?

לכבוד השואלת,

הקדמה:

הדרך שההלכה פועלת היינו ע"י "שיקול הדעת". דרך התורה בכל מצב ומצב היא הדרך האמצעית, ושיקול הדעת לגבי מהו דרך האמצעית במצב מסויים, שונה אצל כל אחד ואחד - כי הרי כל אדם שונה מזולתו. לאחד נראה שהדרך האמצעית במצב מסויים הוא יותר לצד הקולא, ולשני נדמה לו שהוא יותר לצד החומרה.

וכבר ידעה התורה על כך, ולכן נצטווינו בתורה  שהדרך שראוי ללכת בה היינו "אחרי רבים להטות": דהיינו, בזמן הסנהדרין, היו כל ראשי חכמי ישראל, עם שיקולי הדעת של כל יחיד ויחד, באים לידי "הצבעה"; ועל ידי ההליכה אחרי הרוב, היתה נקבעת הלכה אחידה ב שביל כל הכלל ישראל.

כהיום, בזמן הגלות שאין לנו סנהדרין,  אי אפשר לברר הלכה אחידה לכל ישראל, ולכן חייב אדם לבחור לו רב פוסק -"עשה לך רב" - שילך לפי פסקו בכל הנוגע להלכה. ואי אפשר לקחת "קצת" מרב אחד וקצת מרב שני, דיתכן שיקל תמיד (אפילו בדברים הסותרים) ונקרא "רשע" - אלא יבחר רב אחד וילך לפי כל פסקיו בין לחומרא  בין לקולא (גמרא ראש השנה יד:).

לכן כאשר אדם בוחר לעצמו רב מסויים, יש לו ללכת לפי שיקול דעתו בכל עניני הפסק - ואע"פ שחברו, שהולך לפי הרב שהוא בחר בו, עושה אחרת.

~~~

כמו כן מצינו בהלכה את החיוב לאדם שילך לפי מנהג אבותיו, ובלשון הפוסקים: זה נקרא "ואל תטוש תורת אמך".

ולכן חוץ מבמקרים מיוחדים (כמו לבעל תשובה שאין לו מסורת מסויימת), יש לאדם ללכת לפי הפסקי הלכה והמנהגים שנוהגים בו אביו (שזהו בדרך כלל העדה שבה נתגדל האדם) - ואין לו לשנות; ואע"פ שיתכן שחברו, שגדל קרוב לשכונתו, נוהג אחרת ע"פ מנהג ועדת אבותיו.

תשובות:

1. "איך זה ממש הלכה למשל שספרדים לא יכולים לאכול דגים עם חלב ואשכנזים כן?"

תשובה: לפי דעת הפוסקים הספרדים אין לאכול דגים עם חלב מפני סכנת חולי (פתחי תשובה יורה דעה סימן פז ס"ק ט); אמנם לפי שיקול דעת הפוסקים האשכנזים, אין הסכנה אמורה אלא לאוכל דגים עם בשר - לא עם חלב.

2. " איך יכול להיות שאני אולי עוברת על הלכה של ממש אם אני הולכת "כנגד" מה שהעדה שלי ספציפית עשתה בעבר, כשחלק ענק מעם ישראל פעל בצורה שונה והוא לא הולך "כנגד" שום דבר ולא חוטא?"

תשובה:

כמבואר לעיל בהקדמה, כל יחיד ויחיד חייב ללכת לפי הרב שלו, הן בדיני תורה והן בדיני דרבנן. ולכן יתכן שמה שלאחד אסור וחייב עליו, לשני יהיה מותר לגמרי.

3. "ולמה זה בעצם חשוב שתהיה לנו מסורת? "

תשובה: מובא במשנה ברורה סימן סח סעיף קטן ד' [מן האר"י ז"ל], שישנם י"ב שערים  פרטיים בשמים לקבלת התפילות. וזה לשונו שם: " אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה לכו"ע אין לשנות כל אחד ממנהג מקומו, כגון מנוסח אשכנז לספרד או להיפך וכל כי האי גוונא [=וכל הדומה לזה], כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים, וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד". והיינו, שכמו שבימי השבטים היו בני כל שבט ושבט מי"ב השבטים שונים, והיו עובדים את השם לפי דרך העבודה וההדגשה השייך במיוחד לטבעם (וכמבואר במדרש במדבר רבה פרשת נשא, שלכל נשיא שבט היה כונה אחרת בהביאם את קרבנות חינוך המשכן - ואע"פ שכולם הביאו את אותם הדברים), כך גם כיום ישנם שינויים בעבודת השם השייך לכל קהילה ועדה, שהם בימינו דוגמת י"ב השבטים, וכנזכר.

לכן יש לכל אחד לפסוק ולנהוג ולשמור כפי הנהוג בקהילתו, לפי שמסתבר שהדרך שבה יוכל לעבוד את השם יתברך הכי טוב לפי שורש נשמתו, היינו באותה דרך של הקהילה שההשגחה הביאה אותו להוולד שם, וכפי מסורת אבותיו. ולכן חשוב לקיים את המסורת המיוחד לכל קהילה וקהילה הכשרות בישראל, כי היא יסודתה בדרך אחד מדרכי העבודה הקדושה שהיו אצל שבטי ישראל מאז ומקדם. 

"אני שומעת כל מיני אמירות שאני צריכה ללכת על פי בית אבי ומה שנהוג בבית."

זהו כזכר לעיל בסוף ההקדמה.

"אבל הבית שלי חילוני ואין פה שום מסורת. "

תשובה: לכן יתכן שאת בבחינת בעלת תשובה, ומותר לך לבחור דרך אחד המקובל ביהדות אשר את תמשיכי בה לכל החיים בעזרת השם. ויש לך לברר דבר זה אצל הרב שאת בקשר איתו עכשיו, שהוא מכיר את מצבך מקרוב.

"הולנדים שומרים בין חלב לבשר שעה, כשכל השאר 6 שעות. זה בעצם אומר שהבשר מספיק להתעכל גם בשעה, וזה כשר. אז למה זה ככה? "

תשובה:

יתכן שזמן עיכול זה שעה, אבל מובא ברמב"ם הטעם להמתין שש שעות - משום חשש לבשר הנתפס בין השיניים, שאז עדיין יש עליו שם בשר עד שנשאר שש שעות בפה, שאז כבר ודאי נימס. ואם יאכל חלב קודם לשש שעות, אנו חוששים שיבלע את הבשר יחד עם החלב ונמצא שאוכל בשר בחלב (שהוא אסור - ואפילו אם הוא פחות מכשיעור); מה שאין כן אחרי שש שעות אין לחשוש לכך, וכנ"ל.

בברכה,

רב נחום