צער הפרנסה

שלום לכבוד הרב, לפני כשנתיים ילדתי את בני השלישי. לאחר לידתו קיבלתי החלטה לצאת לדרך כעצמאית ולא כשכירה. אחת הסיבות המרכזיות להחלטה היתה שנצרכתי להתפנות לאחד מילדיי שהוא בעל צרכים מיוחדים לטיפולים ואבחונים וכשכירה לא יכולתי למצוא גמישות כזאת. התפללתי לבורא עולם להצלחה ויצאתי לדרך. תוך כדי יציאה לעצמאות התחלנו גם להתחזק בשמירת טהרה, בכשרות, התחלנו סוף סוף לשמור שבת כהלכתה, התחזקתי גם בצניעות. קיבלתי על עצמי תפילת שחרית מלאה כל בוקר, כולל פיטום הקטורת, אגרת הרמבן, כמה פרקי תהילים. מידי פעם כשמספיקה גם עולה בידי להתפלל מנחה. בעלי מנחי תפילין ומתפלל שחרית. אנחנו מקפידים גם על נטילת ידיים וברכת המזון מתוך הסידור. לאחרונה גם משתדלת להקשיב להלכות שבת הנאמרות לעילוי נשמת סבי היקר כל שבת בבוקר. אבל מרגע יציאתי לדרך כעצמאית נעלמה הברכה בפרנסה. בהתחלה יחסתי את זה לתחילת של הדרך.... הרי כל העצמאים חווים קשיים בתחילה. אבל אז עבר הזמן ולמרות כל מאמצי נקלענו לחובות גדולים והפרנסה מאנה לבוא. ומשכורת אחת של בעלי קטנה ולא מספיקה. התחלתי לחפש עבודה כשכירה למרות שהיה לי קשה להבין איך אני עושה את זה. לא הצלחתי למצוא עבודה, התחלתי לנקות בתים. אבל גם שם לא הצלחתי למצוא מספיק בתים לנקות והכסף שהרווחתי לא הספיק לכלום. התפללתי והתחננתי לישועה ואכן הצלחתי לסגור כמה עסקאות שנתנו לי אוויר ועכשיו אנחנו שוב עמוק בתוך העוני, מייחלים לישועה. מתפללים המון!! החובות קשים ביותר!! אנחנו חייבים לעזוב את הדירה שבא אנחנו נמצאים בגלל מכת עובש ורטיבות קשה אבל אין לנו לאן ללכת וזה ממש סכנת נפשות.... חייבת לציין שגם יש לנו הרבה ניסים קטנים, כל פעם מגיעות לי כמה מאות שקלים מכאן ומשם, אבל זה מספיק רק למחייה ולא יותר. והחובות גדלים. אני בטוחה שהפרנסה היא רק מלמעלה, אבל השאלה שלי האם אני עושה כל מה שצריך לעשות? אולי טעיתי כשיצאתי לעצמאות? אולי אני צריכה לצאת לעבוד בכל עבודה אפשרית המוצעת לי? אני מבינה שיש לי המון עוונות לכפר עליהם ובטח העוני הוא כתוצאה מכך? או שלא? אני כבר לא יודעת מה לעשות. אנא עזרו לי להבין. כלו כוחותיי, כלו דמעותיי, כלו תחנוניי.....