אמונה
לא תבשל גדי בחלב אמו
- ט' שבט התשע"ה
שאלה
שלום רב, מספר שאלות בכל הנוגע לאיסורי אכילת בשר וחלב. האיסור הנ"ל משתמע על הפסוק הכתוב "לא תבשל גדי בחלב אמו". עכשיו מתעוררות מספר שאלות: א. מאיפה האיסור על אכילה בשר וחלב בהפרדה, ללא המתנה של 6 שעות. ב. מאיפה האיסור על אכילת בשר וחלב ביחד, שלא בושלו יחדיו. ג. הייתכן כי משמעות הפסוק היא בכלל הומאנית ואין כשר למאכל בשר וחלב? כלומר, לא תבשל בעל חיים כלשהו בחלב של אמו, כדי למנוע אכזריות מצד האדם שגם יהרוג בעל חיים וגם יבשל אותו בחלב אמו. דבר אשר נשמע אכזרי וחסר כל צלם אנוש. נשמע כאילו הדברים פורשו מדור לדור ועברו תמיד מפה לאוזן, אך לא ייתכן שהאדם המודרני יותר יכול לפרש את הדברים בצורה טובה וחכמה לא פחות? זאת כמובן מבלי להמעיט משום אדם אשר טען אחרת. לפעמים אנו מסתכלים על הדברים שפירשו קודמינו כדבר קדוש אך יש להבין כי ייתכן שאדם טעה בפרשנותו ולא הסתכל על כל האופציות האפשריות. אשמח לקבל תשובה על שאלותיי. בברכה, מיכאל
תשובה
בס"ד
שלום וברכה,
שלום וברכה,
לכל שאלותיך תשובה אחת: עם התורה שבכתב נמסר גם ביאור (התורה שבעל פה), ומכאן יודעים חכמים למה התכוונה התורה בפסוק זה או אחר.
שים לבך לעובדה, שלא קיימת כמעט מצווה אחת בתורה אשר ניתן להבין בבירור לפי פשוטה. התורה משתמשת בלשון מקוצרת, ולעיתים גם בראשי פרקים בלבד, כאילו היו הדברים מפורטים במקום אחר. כך לדוגמה נאמר מספר פעמים הפסוק "והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך" - כשלא מפורט בכל התורה מהן טוטפות, איך הן נראות, ממה הן עשויות או איך מכינים אותן. התורה כותבת "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" - אך בכל התורה לא מצוין מהי מזוזה, איך היא נראית, ממה היא עשויה, מה כותבים בה, וכן הלאה. גם מצוות השבת, עליה נהרגים, נאמרה כסיכום בלבד: "לא תעשה כל מלאכה", וזאת בלי שום פירוט מהי מלאכה, האם היא תלויה במאמץ, בתשלום הניתן עליה, או האם ניתן לעבור עליה בעת פיקוח נפש. התורה לא כותבת על כך מילה, ואפילו המחפש רמזים בתנ"ך, יגלה שאין פשט אחיד. עוד התורה כותבת על יום השבת "אל יצא איש ממקומו ביום השבת" - אך היא לא מפרטת כלל מהו מקום, האם המדובר בעיר, או ברחוב, או אפילו בחדר? ומהם הגבולות המדויקים מתוכם אסור לצאת? ומה בדבר מקרה חירום? התורה יוצאת מנקודת הנחה שהקוראים אותה כבר יודעים את כל פרטי דיניה ממקור חיצוני כלשהו. יש גם מצוות שרק הוזכרו ללא שום פירוט כלל, כמו "וזבחת... כאשר ציויתיך" - יש כאן דין על צורת השחיטה, אך בכל התורה לא ראינו הסבר כיצד לזבוח, או כיצד שוחטים. היכן צווינו בכך?
הקורא במקרא לפי סדר, יגלה שכך נראות כל המצוות בתורה, כמו ברית מילה, סוכות, עשיית מצות ואפילו מצוות השבת - כל המצוות ניתנות בלשון מקוצרת מאוד, לעיתים ברמזים, כאילו הן היו סיכום או מפתח עניינים - ולכן המסקנה הבלתי נמנעת שעם התורה נתקבל גם פירוט מפורט וברור בעל פה.
התורה כותבת בקיצור "לא תעשה כל מלאכה", כי בביאור שבעל פה כבר קיבלו בני-ישראל מהן המלאכות האסורות בשבת, דיניהם ופרטיהם.
התורה כותבת בקיצור נמרץ "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", כי בביאור שבעל פה כבר הוסבר מה כותבים במזוזה, באיזו שפה, היכן מניחים אותה על משקוף הדלת וכו'.
התורה כותבת בקיצור לעשות ברית מילה, כי בביאור שבעל פה כבר הוסבר כיצד עושים את ברית-המילה, ומתי היא נדחית.
התורה כותבת בלשון קצרה "וזבחת... כאשר ציויתיך", כי בתורה שבעל פה כבר התבאר כיצד שוחטים בהמה ומתי היא אסורה לאכילה.
כך הן כל המצוות בתורה: סוכה, ציצית, תפילין, מצות בפסח, נישואין, גירושין, שחיטה, עירובין, עדות, כלאים, נדרים, נזירות וכן הלאה וכן הלאה.
ואכן עם ישראל מעביר מזה אלפי שנים ביאור שבעל פה לכל מצווה ודין בתורה, ביאור מפורט וברור אשר נכתב לראשונה בשישה סדרי משנה, לפני קרוב לאלפיים שנה. בביאור זה נמצאים דיני שחיטה, המלאכות האסורות בשבת, דיני המזוזה והתפילין, וכן הלאה. בקשר שבין התורה שבכתב והביאור שבעל פה דנים חכמי ישראל (חז"ל) בתלמוד הבבלי והירושלמי (גמרא), שם הם דנים בפרטי המצוות, המקור וההסבר לכל מצווה הכתובה בתורה וביאורה שבעל פה.
הקורא במקרא לפי סדר, יגלה שכך נראות כל המצוות בתורה, כמו ברית מילה, סוכות, עשיית מצות ואפילו מצוות השבת - כל המצוות ניתנות בלשון מקוצרת מאוד, לעיתים ברמזים, כאילו הן היו סיכום או מפתח עניינים - ולכן המסקנה הבלתי נמנעת שעם התורה נתקבל גם פירוט מפורט וברור בעל פה.
התורה כותבת בקיצור "לא תעשה כל מלאכה", כי בביאור שבעל פה כבר קיבלו בני-ישראל מהן המלאכות האסורות בשבת, דיניהם ופרטיהם.
התורה כותבת בקיצור נמרץ "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", כי בביאור שבעל פה כבר הוסבר מה כותבים במזוזה, באיזו שפה, היכן מניחים אותה על משקוף הדלת וכו'.
התורה כותבת בקיצור לעשות ברית מילה, כי בביאור שבעל פה כבר הוסבר כיצד עושים את ברית-המילה, ומתי היא נדחית.
התורה כותבת בלשון קצרה "וזבחת... כאשר ציויתיך", כי בתורה שבעל פה כבר התבאר כיצד שוחטים בהמה ומתי היא אסורה לאכילה.
כך הן כל המצוות בתורה: סוכה, ציצית, תפילין, מצות בפסח, נישואין, גירושין, שחיטה, עירובין, עדות, כלאים, נדרים, נזירות וכן הלאה וכן הלאה.
ואכן עם ישראל מעביר מזה אלפי שנים ביאור שבעל פה לכל מצווה ודין בתורה, ביאור מפורט וברור אשר נכתב לראשונה בשישה סדרי משנה, לפני קרוב לאלפיים שנה. בביאור זה נמצאים דיני שחיטה, המלאכות האסורות בשבת, דיני המזוזה והתפילין, וכן הלאה. בקשר שבין התורה שבכתב והביאור שבעל פה דנים חכמי ישראל (חז"ל) בתלמוד הבבלי והירושלמי (גמרא), שם הם דנים בפרטי המצוות, המקור וההסבר לכל מצווה הכתובה בתורה וביאורה שבעל פה.
לגבי שאלותיך מנין לומדים על הפרדה בין בשר לחלב מהתורה, בבקשה קרא את המאמר שכתבתי בנושא זה:
https://www.hidabroot.org/he/article/2213
https://www.hidabroot.org/he/article/2213
נ.ב.
אני מציע לך לחפש בגוגל את המילים "שיחה גורלית". זו חוברת שמסכמת את כל השאלות באמונה, ואני בטוח שתהנה ממנה מאוד.
שלך בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il