כיצד נמגר את הקנאה? חלק א’
אם נתרגל ונרגיל את ילדינו לראות טוב, להתבונן בעולם במבט חיובי, נגדל דור של טובי עין, שעליהם נאמר: "טוב עין הוא יבורך"
אם נתרגל ונרגיל את ילדינו לראות טוב, להתבונן בעולם במבט חיובי, נגדל דור של טובי עין, שעליהם נאמר: "טוב עין הוא יבורך"
מי שלא הכיר את משה גבאי באופן אישי, די הופתע לראות אותו חמוש בכיפה ובציצית. ניתן לומר שדי בצדק. מה כבר יכול לגרום לרקדן ולמורה למחול, אחד שהופיע על המרקע בפסטיבלים ובפרסומות שונות, להגיע לישיבה בבני ברק?
מדוע לא קיים פרעה את הבטחותיו? הרי לכל הפחות בכובעו כ"מלך", צריך היה לכבד את מילתו. מה גם, שזו נאמרה בפני קהל חרטומיו ויועציו
"בעולמנו אין אפשרות בעיני בשר ודם לראות את אחדותו המוחלטת של הבורא, על כן אנו מכסות את עינינו בקריאת שמע, כדי שנשמע ונחוש לפחות בלב את אחדותו"
אנחנו משתדלות לעשות חסדים בכל הזדמנות אפשרית, אך לעיתים זה בא על חשבון בני ביתנו. אז מה עדיף?
כשאתה חי בקדושה על פי תורה ומצוות, ההסתכלות שלך על הדברים עולה דרגה למקומות מאוד רוחניים. ברגע שאני מתבונן במשהו אני מצליח לראות את הרוחנית שבו, והשם זיכה אותי להביא זאת לידי ביטוי בציור
היום יום הולדתו. חיוך מריר בקצות שפתיה. יש להכין את הכל. לערוך לו הפתעה מושלמת
"מרים", אמרתי לה בלחש, "איני חושבת שמן הראוי עתה שמביתנו ייבקעו צלילים של נגינה. אין זה נאה שכשהאחד זועק - השני מנגן". היא נטלה את העיתון היומי ופנתה לשבת לצדי בלא אומר ודברים
פעמים רבות, כשאנו מצפים לישועה כלשהי, אנו דרוכים ולחוצים מעבר לרצוי. הישועה 'מסרבת' לבוא סיפורים רבים מוכיחים שרק כאשר אנו מצליחים להרפות מן הבעיה, היא מסתדרת. מדוע? ישועה בלי לחץ
העיניים הן ארובות הנפש, אומר הפתגם. למה ארובות? רוצה לומר אולי שמה שמתבשל פנימה, בתוך האישיות, בוקע מתוך העיניים
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה