מילדי יותר מכולם
יש לא מעט דברים שאנחנו יכולים ללמוד מהילדים שלנו. לצחוק, למשל
יש לא מעט דברים שאנחנו יכולים ללמוד מהילדים שלנו. לצחוק, למשל
יש לקויות שבמבט שטחי פחות נראות כלקות, ואנו עלולים לפרש אותן בטעות כעצלנות
3 נקודות מחשבה על החיים, שיעזרו לכן לשמוח. כי שמחה מביאה לכל המצוות
איך אפשר לא לכעוס על הילד ששפך כוס חלב?
למה המתבגרים לא משתפים? טוב להם כל כך להתמודד בעצמם עם כל מה שעובר עליהם?
האירועים שקורים לילדים שלנו מעוררים אצלנו לפעמים פרשנויות שאינן תמיד נכונות, ובעקבותיהן - תגובות לא נכונות
בכל פעם שאני מהרהרת בסיפור הזה, אני חושבת על ה"אזדרכתיים" הרבים שנמצאים ביננו. מתוקים, נפלאים
אם תקראי את המילים בפרשה המתארות את ההפקה הגדולה בהיסטוריה, תתחברי אליהן ותעצמי את עינייך - את תיזכרי
כשהמצוקה לא מטופלת, ואנו לא שמים לב - היא מחריפה ומתעצמת, עד לשלב הפיצוץ. אז אנחנו קוראים לזה "פתאום"
מי מקבל מחמאות, חיבוקים והערכה, מי דווקא לא? ומי הם אלה שצריכים אותם במיוחד?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה