סיפור התחזקות מרגש: ממאיר או שפיר?
באוטו מיררתי בבכי, כשבעלי המסכן מנסה לעודד אותי שישועת השם כהרף עין, ועדיין איננו יודעים מה יש שם בצוואר. בכיתי על ילדיי הקטנים, על העובר בבטני, על בעלי, על הכל. רציתי כל כך לחזור לשגרה העמוסה שלי. כמה אושר היה שם, בשגרה האפורה של עבודת השם הביתית. כמה טיפשה הייתי