אפרת ברזל

בטח, בטח שאפשר להיות מאושרים מבפנים. אבל אי אפשר להגיע למצב הזה אם לא קדמו לו שנים בהם האחרים, המשמעותיים בחייך, אמרו לך

אני עומדת שם בבית הקברות ומבינה שבהעדרך לימדת אותי כסבא את כל מה שהעם שלנו צריך לדעת. אל החלל שהותרת הזלפת בכל יום ויום בחיינו את מה שכל נשמה של יהודי מבקשת

את רוצה להיות ירח מלא ולהאיר, תהיי. אתה רוצה ללבוש קיטל ולהקריא, תקריא. מאחורי הפיות השחים, צריכה להתבסס כוונה. לפני שבאות מילים

נסעתי השבוע עם אחד הבנים שלי לטיול ילד ואמא. למה? כי הם בורחים לי מהר מדי אל הישיבות, כי אני אוהבת אותם ואוהבת להיות איתם, כי חלק מלחיות זה לעשות איים של הפסקות ולברוח אל הטבע שאלוקים ברא

אפרת ברזל משוחחת עם רבקי צין, פסיכולוגית נוירושיקומית בהתמחות, על אגרנות ומיון, אספנות וניפוי לכבוד ניקיונות פסח

"הבנתי, זה לקח לי זמן, שכשבעיה נשארת לגור בחושך, היא נרקבת בתוכי, מגדלת לה עובש בצדדים ומציקה. וכשמאירים עליה באור נכון, היא יכולה לקטון"

עוד נפנפתי לעצמי איזה יום, במילה העמוקה הזו, "אח". אנחנו לא נוותר. לא משנה מה יגידו בעולם המשפט, החוק העליון שלנו הוא חוק הביחד. ואז זה קרה

הם בדרך כלל זוכרים איך ומי בדיוק עזר להם כשהם היו קטנים, ורוצים לעשות אותו הדבר גם לאחרים

שורי רייך, אמנית ספוקן וורד, משוררת ויוצרת, משוחחת עם אפרת ברזל על המסע האישיותי שעובר כל אדם שלומד להיות בטוח בעצמו, ומה קורה מאחורי הקלעים

מה היה בה, שהילדה הקטנה הזו זיהתה, ורצתה ללמוד ממנה? מה משותף לכל האנשים שניתקל בהם במהלך החיים שמהם נסכים לעצור, לקחת ולגדול?