רותי קניג

דמייני לעצמך הקרנה באולם חשוך על מסכים מהסוג שפעם היו מקרינים, כאלו שמציגים את הסרט רק בחושך – רואים אריה, גדול, מפחיד... אימה. ואז מגיע פתאום מישהו ומדליק את האור

תעצמי לרגע עיניים, תכוונני הסתכלות לעיניים הפנימיות המשוכללות שלך, רואה מה קורה? רואה שכולם רצים, שכל רגע צצות מולנו תמונות חדשות שמזיזות אותנו ממה שרצינו באמת לעשות?!

דווקא אחרי שהגענו לתובנות חדשות על עצמנו, החלטנו במה אנחנו מתקדמים בע"ה בשנה הקרובה, סלחנו לאחרים וגם לעצמנו, זה הזמן הכי מתאים לצאת מאזורי נוחות. הבית. המקום הבטוח. הסלון שלנו, כל אלו אינם רלוונטיים בסוכות

גם כאן היצר מגיע ותוקף בכל הכוח. הוא מצייר לנו ציור שהיה לדעתנו אמור להיראות כך וכך, מספר לנו שיכולנו לפעול אחרת כדי שזה ייראה אחרת, ואז הורג אותנו לאט לאט עם הסם הנוראי של האשמה

הריפוי הטבעי של הגוף מלמד אותנו משהו בקשר ליכולת התשובה, שהיא יכולת מופלאה בפני עצמה, ומזכירה מאד את עניין ההתחדשות של הגוף

ילי פוגשת ברחוב ילדה האוחזת בתינוקת קטנה, וליבה נקרע מהמצב הקשה הנגלה לעיניה. פרק ל' מתוך הספר "נשמה טובה את", המתפרסם באתר הידברות מידי שבוע 

הילדה הקטנה שרדה באורח נס, וילי וחברותיה תוהות לגבי משמעות החיים. פרק כ"ט מתוך הספר "נשמה טובה את", המתפרסם באתר הידברות מידי שבוע