חנה דיין

הגיעה העת להתחיל להוריד את המשקפיים הוורודות של הציפיות, להוריד את המשקפיים האפורות של המציאות, ולהתחיל לראות באמת מה קורה פה

"הפער הזה שנוצר בין המניע שלכם לבין גודל הציפיות הבומבסטיות שלכם מאיך צריך להיות בן/בת הזוג, הוא פרדוקס מובנה בתוך הזוגיות"

"כשארז מרגיש שעל ידי ההשתייכות אליך הוא גדל, הוא בעצם מרגיש שאת טובה יותר ממנו, שהוא נחות ממך"

"באמת חבל שהתעוררתי מהדמיון. אולי היה עדיף שלא הייתי מגלה את כל הדברים האלה, ופשוט הייתי ממשיכה לחיות בתוך הדמיונות שהיו לי עליו. אז לפחות הייתי מאושרת"

"צריך את שני הצדדים לזה. אבל כרגע ראובן מצא פתרון אחר לזה. הוא יצר כל מיני קשרים אחרים, ולפעמים דרך הקשרים האלה הוא פותר את תחושת הבדידות שלו יותר מאשר בקשר עם אשתו"

רצית שמאיר יהיה המושיע שלך, המלאך הגואל שייתן לך ביטחון ורוגע. אבל את לא באמת היית מוכנה לשחרר את עצמך אליו, כי היית בחרדה על הקיום שלך

כשלא מודעים לאינטרס, או מתעלמים ממנו ולא מנסים לתקן אותו, אז הוא הופך להיות הרועץ הכי גדול בזוגיות, שגורם לפירוד אחר כך

"אם היית מתחתנת עם יוסי בגלל הכסף שלו והכסף שלו היה נגמר, מן הסתם היית נפרדת ממנו, נכון? כי רק הכסף עניין אותך, ואז הוא הופך להיות לא רלוונטי. אז זה אותו דבר עם האהבה"

המשמעות בלהבקיע לחתיכות קטנות זה לרדת לפרטים. להבין מה זה אומר בחיים שלך, איך זה נוגע אליך, ואז לאט לאט יתחיל להתעורר בך הקשר האישי לתוך הדבר עצמו

כשאת מסתכלת על עצמך לפי איך שהזולת מסתכל עליך או מרגיש אותך, את פתאום חושבת, רגע רגע, אם אני עושה כך וכך, אז בעיני הזולת זה נתפס לא טוב. אז אולי עדיף שאני לא אעשה את הדברים שאני רוצה