אבינועם הרש

אז נכון שאנחנו רוצים לשמור על הילדים שלנו, ובכל זאת יותר מכדאי לחשוב מה אנחנו עושים בשביל לא לשקוע בבועת הניתוק

הורים רבים נוטים להדחיק את העובדה שהחופש הגדול הוא קודם כל הבית ספר של החיים, ושהילדים שלהם עוקבים בעניין וסופגים כל תנועה והתנהגות שלהם. לפעמים השיעור הכי חשוב בכלל מתחיל בלהיות נחמד, ולא לשכוח לחייך למאבטח בחניון

ובכל שנה, כאשר אני נכנס לכיתה ביום הראשון ורואה את ההתרגשות של הילדים במציאת המקום, אני מיד מזהה אותו

לפעמים שום דבר לא יכול להשתוות לקשר הישיר בין הורים לילדיהם. גם לא כרטיס אשראי. ולפעמים, אף על פי שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים ממש טוב את הילדים שלנו, מתברר שהם עדיין יכולים להפתיע אותנו

"המחנך, למה לא סיפרת לנו את כל הסיפורים הללו בתחילת השנה? זה הרבה יותר מדבר לעולם שלי מאשר כל מה שלמדנו עד עכשיו"

שבועות מזכיר לנו שלא פחות חשוב ממבחן התוצאה היא הדרך והנשמה שמלווה את הצעידה עד למטרה. שיעור לחיים מהמעשה של גדול הדור

הרבה לפני החדרים והאוכל, הבריכה והג'קוזי, אם יש דבר שאתה רואה מיד בבית מלון זה את החינוך של הילדים

"תגיד" שאלתי אותו: "ת'אמת... מה החלום שלך כלפי הילדים שלך? מה האיחול הכי גדול שאתה יכול לאחל לילד שלך?". "פשוט מאוד", ענה לי, "ששמחת החיים שלו תנבע מתוכו פנימה"

הוא הסתכל עלי, נוטף כולו מזיעה ואמר לי: "ראית המורה, איך שהם אוהבים אותי? ראית איך שעם מסכה כולם רצו בקרבתי?"

עמדתי מול כיתה ו' ושאלתי אותם: "עם יד על הלב, ותרגישו לגמרי בנוח. עד כמה בכלל מעניינים אתכם כל סיפורי השואה האלו?"

ציונים במתמטיקה ואנגלית תוכלו גם לשמוע בטלפון. תשאירו את הזמן היקר עם המחנך להתעניין ולדעת אם הילד שלכם מרים את הכיסא בסוף היום

תלמיד כיתה ו' ניגש למורה אבינועם הרש, וביקש לשאול שאלה, מבלי שהמורה יכעס. "שמתי לב שאתה הרבה פעמים כועס עלינו מהר מדי. אתה לא שואל או מברר עובדות וישר כועס. אתה מחנך ואמור לתת לנו דוגמא, וככה אנחנו נלמד ממך שגם לנו מותר לכעוס מהר". ומה השיב המורה לתלמיד?

איך גורמים לילד הרע של הכיתה 'לעשות תשובה' ולהאמין בעצמו באמת? זה אחד הסיפורים היותר יפים ומעצימים שנחשפנו אליהם, דוגמה ומופת לאיך שמחנך צריך להשפיע על תלמידיו