חן אזולאי

ואז חשבתי לעצמי, כמה זה דומה לחינוך הילדים שלנו. לפעמים מה שאנחנו רואים ביום יום, רחוק שנות אור ממה שחינכנו. ממה ששתלנו. הרי לימדתי אותם להיות מסודרים – איך החדר שלהם נראה ככה?

כשזה מגיע לאימהות שלנו, בודדות האימהות שעונות באותה החלטיות כמה שהן טובות ומוצלחות. כי בתחום ההורות, לרוב, נקודת המוצא שלנו היא שאנחנו לא טובות. שאנחנו אשמות. שאנחנו לא מספיק

אהבת הורה לילד היא לכאורה דבר טבעי וספונטני, כמעט בלתי נשלט. הילדים הם עצם מעצמם של הוריהם, וכשם שלא יתכן שאדם לא יאהב את רגלו, כך לא יתכן בטבע שאדם לא יאהב את בנו. ובכל זאת, התורה נותנת "תירוץ" לאהבתו של יצחק

את חוזרת לעבודה אחרי החגים, והגיע הזמן לשלוח לראשונה גם את התינוק התורן למטפלת או למעון. איך תעברו את ההתחלה בשלום ובשלווה?

איך זה שהיא יכולה לבקש משהו פעם אחת – והוא פשוט קורה, ואנחנו אחרי כמה עשרות פעמים, כל יום, לא משיגות את התוצאה הנכספת?

כשילד מקבל כזה מסר – הוא מאמין בעצמו. ברור לו שאם אמא מאמינה שהוא יכול - אז הוא וודאי מסוגל, וזה קטן עליו. זה ביטחון עצמי אמיתי, שהילד בטוח ביכולות שלו ומאמין בעצמו

איך תעבור שנת הלימודים? מה יהיה עם המבחנים? האם הילד יעשה שיעורים או שנצטרך להזכיר לו שוב ושוב? האם הוא יסתדר חברתית? ומה יהיה אם תהיה לו מורה קשה מדי? עושים סדר

וכך באמת קורה. אנחנו עסוקים כל החופש בלעשות להם כיף. אם לא בחוץ, אז לפחות למצוא איזו "הפעלה שווה" לבית. וכשזה המצב, על פניו, היינו אמורים לראות פה ילדים מאושרים