שני שין

אפילו אני עצמי, שהאמנתי בך כל כך, לא חשבתי שתגיע למקום גבוה כל כך תוך שנים בודדות. הייתי בטוחה שזו עבודה סיזיפית עד מאה ועשרים, אך הופתעתי

תמיד בחרתי לצחוק. לא תמיד הצלחתי לעשות את זה, היו ימים שלא האמנתי כי אצחק שוב. הכל היה שחור כל כך, מר ועצוב, אבל בסוף יצאתי, יצאתי מהבור והצלחתי להסתכל אחרת

כולנו עבדנו במרץ. גם השכנה המקסימה בדלת ממול באה לתרום את חלקה לסיום המסכת של "הנכד המאומץ", גם היא היתה נרגשת, וידעה מה משמעות האירוע