הָרַב עֶזְרָא עֲטִיָּה

עֶזְרָא הִסְתַּכֵּל עַל מְנוֹרַת הַנֵּפְטְ, וְהִתְלַבֵּט. הֲלָכָה מְפֹרֶשֶׁת אוֹמֶרֶת שאָסוּר לוֹ לָשֶׁבֶת לְבַד עִם הַנֵּר. "תּוּכַל לִלְמֹד", אָמְרָה אִמָּא. "מִמֵּילָא כל הַהֲנָאָה שֶׁלִּי הִיא לִרְאוֹת אוֹתְךָ לוֹמֵד". לְרֶגַע הִתְחוֹלְלָה בְּקִרְבּוֹ מִלְחָמָה. מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת? לִסְגֹּר אֶת הַגְּמָרָאֹ, כְּדֵי שֶׁאִמָּא הָעֲיֵפָה תּוּכַל לָלֶכֶת לִישֹׁן? לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד?