פרשת וירא

אף אדם לא יודע בדיוק מתי היא השעה שלו. לכן צריך להתנהג בכל רגע ורגע כאילו זה הרגע המכריע

עצה של הרבי מקאמינקא גורמת לעשיר קמצן להבטיח צדקה כדי שאשתו... תמות

סיון רהב מאיר מסבירה כי יש שיעורים שניתן ליישם אותם 'כבר במעלית'. גם אברהם אבינו מיישם מיידית את השיעור שקיבל מהקב"ה: "ברגע שראה אורחים פוטנציאלים, כשהוא רץ אליהם הוא לא נפרד מהקב"ה אלא אדרבה, מתחבר לאידיאל האלוקי, דבק במידותיו"

הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הרב מרדכי אליהו זצוק"ל מסביר בטוב טעם את מעלת ביקור החולים מתוך פרשת וירא

מה גרם לאברהם אבינו לשבת כחום היום ולחכות לאורחים? כיצד הגיבה האם היהודייה על מות בניה? ומהו השכר המיוחד המצפה לאוהבי ה'?

כל אחד יודע לצטט כי "דרך ארץ קדמה לתורה", אך האם אפשרי בכלל, שתהיה דרך ארץ ללא תורה? מי קבע שמוסריות היא ערך חשוב, ואיך יודעים מהי ההתנהגות הנכונה בכל מצב?

מהי הסגולה לזכות לילדים ללא רפואה? אברהם נתן לחם ומים למלאכים, איך אכלו? ומה זכו בני ישראל מכך ומדוע שאלו ואיה שרה אשתך? נושאים מרתקים נוספים בהרצאתו של הרב הרצל חודר – שידור חי באתר הידברות מדי חמישי ב-23:00

דניאל מלכה בשיעור מיוחד בשפת הסימנים, עבור לקויי שמיעה. והפעם: פרשת וירא

בפרשת וירא מופיעים לא מעט רגעי צחוק, לא תמיד בהקשרים מצחיקים. מהו הצחוק הטוב והנכון? סיון רהב מאיר בשיעור לפרשת וירא, צילום מיוחד ל"ליבא" מבית כנסת המחתרות בירושלים

אלוקים, אני יודע שאין לי זכות לבקש ממך כלום. מעולם לא שמרתי על מה שביקשת ממני ואין זה הוגן לבקש ממך. אולם לפנים משורת הדין מתחנן אני שתציל את חייב בתנו השוכבת על ערש דווי, ויחד עם זאת תציל את חיי וחיי רעייתי... ואני מבטיח לך שלא אבקש ממך שום דבר נוסף, לנצח. רבי שלום שבדרון הקשיב, ואז ענה

בשעה שהשם יתברך בא לבקרו בשעת חוליו, רץ אברהם אבינו לקבל את פניהם של שלושה עוברי אורח נוכריים. כיצד ייתכן? מסביר המהר"ל: אין סתירה בין הכנסת אורחים לקבלת פני שכינה, להיפך. חסד היא תכונה אלוקית, ואין השתייכות וקרבה לקב"ה יותר מאשר להידמות אליו. ריצתו של אברהם לעבר האורחים, שנראית ממבטנו הגשמי כהתרחקות מהקב"ה – למעשה אינה אלא ריצתו של אברהם אל הקב"ה, שכן הוא מתקרב אליו ומדבק במידותיו

כולנו מכירים את התופעה, שכאשר מתחשק לאדם משהו, מבלי לחשוב ומבלי להתמהמה, כבר הוא רץ להשיגו. הרגליים כאילו רצות מעצמן. זהו כוח התאווה. כשהתאווה שולטת באדם, האיברים מעצמם מתרוצצים למקום השגתה. אבל האם ניתן להגיע למצב כזה גם בצד הטוב? האם החשק לדבר שבקדושה יכול להתגבר כל כך על האדם, עד שאיבריו אינם מחכים לצד השכל אלא פועלים מעצמם?