"אני שליחה של כולכם! של כולכם!", צועקת בקול ורוקעת ברגליה, "רבי שמעון!!! אני לא יכולה יותר, תעשה שלא יכאב". מתפתלת על הפרוכת, וכל הציון שלה. הכאב שלה הוא נחלת הכלל. כל מה שאנחנו צריכים זה רק חיבוק
"אני, ברגע זה, עכשיו, פה, מוכן להיות. אני מבקש עזרה. אני רוצה להתהוות, עכשיו. בוא נשכח באלול את כל מה שהיה, בוא לא נאמין לכל הדיבורים המייאשים שכבר הפילו אותנו עד היום, בוא נלך קדימה כאילו הרגע אנחנו נולדים" – חיה הרצברג בטור מיוחד על ההתחדשות של חודש אלול
כשלא נהיה בתוך הסופר הענק שנקרא העולם הזה, אלא בעולם האמתי, נזכור שלא הספקנו לקחת ולאסוף. אבל אז זה יהיה מידי מאוחר. נגלה ונשאל איפה היינו? איך הלכנו אחר חזיונות שווא?
בין הגל הראשון לעיצומו של שני, בפער שבין הקורונה לחגי תשרי, במרדף אחרי סיום שנה וההתחלה החדשה, במרווח שבין בידודים וסגרים פוטנציאליים, עלינו למצוא את הזמן לעצור ולנשום עמוק. אלול כבר כאן