מתוך המשרפות, מתוך הכבשנים - פתאום צמחו אודים מוצלים מאש. מעין מעמד של תחיית המתים. העץ הזה, שהיה בתוך האש, קם וצומח ומוציא פירות חדשים, ואנו, המתבוננים בו, היינו כחולמים...
טור מהורהר שנכתב בערב י"ז בתמוז: "מחר אבטיח לך שממחר כבר לא תהיה לבד יותר בחורבן שלך. אבל היום, אבא, כל מה שאני יכולה לעשות זה לבקש ממך שתיקח את החורבן שלי, כדי לבנות את התקומה שלך. אין לי דבר לתת לך מלבד שיברון לב, כאב, בדידות, וזיכרונות עמומים של מה שהיה פעם, של ימים אחרים ויפים הרבה יותר"
איך זה קרה, שאיפשהו בדרך לאהוב - הלכנו לנו לאיבוד? מתי החתן שלך יבוא "חינם"?! אל תסתכלי על הזמן, כי מי שמחכה באמת, אין אצלה מושגים של זמן. בדיוק כמו יעקב אבינו, שעבד שנים על גבי שנים, באהבתו 'אותה'